ארכיון פוסטים ששייכים לנושא 'הגיגי לילה מאוחרים'

לקנא בכנסת ישראל

יום שני, 01 בינואר 2007

"בכל יום ראשון כולם מתנשקים שם עם כולם. אני ראיתי שר מתנשק עם שרה, שרים מתנשקים עם העוזרות. פשוט כולם מתנשקים עם כולם"
(רבקה פאלוך, היועצת לענייני חרדים של ראש הממשלה)

פורנו ישראלי במיטבו!

הום סוויט הום

יום שבת, 23 בדצמבר 2006

בחזרה לכושר.
עברתי דירה. אני גר עכשיו עם חברתי בגבעתיים, עיר האורות. סבתא ודודות של חברה שלי גרות במרחק דקות מאיתנו. גם דודה שלי גרה רחוב ליד. לא יהיה חסר אוכל, זה בטוח.
בינתיים השיפוצניק סיים הכל וגילינו שהוא שפך הרבה קפה על מרצפות השומשום החדשות שקנינו במיוחד – אז שלשום הוא החליף את כולן. הנגר משך את שיפוץ ארונות המטבח (רק לצפות בפורמייקה חדשה, בחיאת) במשך שבועיים וחצי וכל פעם היה חוזר עם תירוץ אחר – אבל גם זה נגמר.
כרגע הבית נושם וחי טוב. המים באמבטיה ובשירותים יורדים לאט מדי ואנחנו עוד לא בטוחים אם זה בעיה של הבניין או השכונה או שיש בעיה נקודתית רק אצלינו. התנור עובד, המקרר גם. המיקרו גם. יש אינטרנט לשני המחשבים ואנחנו כבר מורידים דברים במרץ. אנחנו בקומת קרקע אז אין הרבה שמש וכל הזמן קר בבית. אולי בקיץ זה יהיה טוב יותר.

הלהקה בחזרות כרגיל. אנחנו מחפשים זמר, שישיר יחד עם הזמרת שלנו. מכירים?

קונטרה להופעה הקודמת

יום רביעי, 06 בדצמבר 2006

ובכן, הפעם הופענו ב-Sublime Sound Bar בסלמה 53, ת"א.

גם הפעם אלה ורותם היו צריכים לחזור לשדרות כבר באותו לילה, אבל לפחות זה לא נסיעה מחיפה. מה גם, שעודד (המתופף) ואני הגענו מהמרכז והיה לנו אפילו זמן לנוח לפני זה בבית. דייב (גיטריסט) יכל להגיע רק לקראת תשע וחצי.
בכל מקרה, אני לא אפליג בתיאור הערב. היה נחמד. רותם פספס המון ונראה שהוא שתה קצת יותר מדי לפני ההופעה. החיבור האלחוטי שלי עשה צרות בשני השירים הראשונים אז ויתרתי על כל עניין ההשתוללות (כי הייתי צריך להסתובב עם כבל). דייב היה סבבה, עודד היה סבבה ואלה היתה גם סבבה אבל עייפה.
הסאונד במקום היה לא רע. יש לציין לטובה את ג'ו "מר צרצר" רוזן, שהיה הסאונדמן שלנו ואמנם דאג לכמה הצהרות בומבסטיות ("אני לא אוהב גראנג'. יותר מדי ריוורב וחולצות פלנל") אבל מעולם לא שמענו כל-כך טוב על הבמה.
בקהל הסיפור מוצלח פחות ובעיקר תלונות על מישהו חזק מדי או אלה חלשה מדי. בכל מקרה, סה"כ היה סאונד טוב. מה גם שהקלטנו וכל הלהקה יכולה להיחשף למבושיה ולהאזין לזיופים.

מה רציתי להגיד שהיה ממש טוב? אה, כן. המקום עצמו. לא המבנה, הצוות. הגישה. אהבת אדם ואהבת קהל ואהבה מוזיקה. הביאו לנו בירות חינם, הציעו צ'ייסרים. כל הצוות של הסאבליים חם ונחמד מאוד ואין ספק שנשמח להופיע שם שוב. בנוסף, זה חינם. ויש בר סנדביצ'ים מטורף רחוב מאחורה.

אני רוצה אישית להגיד תודה לכל מי שהגיע. ממש שמחנו לראות אתכם!

—-
נ.ב.
נרקיסיזם.

להקה מתחילה מחפשת מועדון נורמאלי להופיע בו

יום ראשון, 19 בנובמבר 2006

מי שלא יודע, אז שידע, שאני הבסיסט של Beyond Repair. אפשר לשלוח לי מיילים רייקים ואני אחתום עליהם, אסרוק ואשלח חזרה. תחתונים וחזיות אין סיבה לשלוח לי כי אין לי מקום בארון.

בכל מקרה, אנחנו סה"כ להקה אחרי ארבע הופעות, מי מכיר אותנו בכלל? מחפשים כל הזמן מקומות להופיע בהם, גם כאלה שמחוץ לת"א. אז לפני איזה שלושה שבועות דייב, אחד מהגיטריסטים, שלח לי לינק להודעה ב"אקט מוזיקלי" בה היה כתוב שמחפשים להקות לערב הופעות במועדון חדש. התקשרנו והיחצ"נית, ניצן, הודיעה לנו שזה מועדון שמחליף זהות והולכות להיות ארבע להקות, שתיים מהמרכז (כולל אותנו, כמובן) ושתיים מחיפה והקריות.
מגניב, לא?

אז התאמנו, התארגנו וניצן טענה שנהיה ראשונים, כנראה, אבל זה יוחלט כבר במקום. מה שכן, יש לנו בעיה להיות אחרונים מכיוון שרותם ואלה (גיטריסט וזמרת) צריכים להגיע למחרת בבוקר ללימודים שלהם בשדרות. מה שעושה את עניין הלוגיסטיקה לקצת קשה. מעודדים מהאפשרות להופיע מול קהל של אנשים שלא מכירים אותנו בכלל, הגענו לחיפה. למועדון קוראים "קולינס" והוא ה"פאצ'וס" לשעבר. לי זה לא אמר כלום, בכל מקרה. המועדון קטן יחסית, אבל יפה לאללה ושוכן בתוך מבנה פנימי של קשתות וגג גבוה מאוד, סטייל העיר התחתית של חיפה. גם מערכת הסאונד שם היתה מרשימה יחסית למקום קטן ונראה שהם באמת השקיעו בערב הזה.
מגניב, לא?

הלהקה שכבר היתה על הבמה בבדיקת סאונד נקראה Dreadful Craving. מה שנקרא: מטאל לפנייייייים. הבסיסט שלהם חזק בענייני קורן, כנראה. מרביץ בבס ללא רחמים. אנשים חביבים גם כן. ניצן עוד אמרה שלא ברור איזה מקום נהיה ברשימת ההופעות וביקשנו להיות ראשונים כי בד"כ אפאחד לא רוצה את המיקום הזה וחוצמזה יהיה לנו ממש טוב ככה. אח"כ הגיעו עוד שתי להקות: הגרוטאות – פאנק שמח בעברית. אני חושב שהגיטריסט שלהם יוצא BEER7, אבל אני לא בטוח. הלהקה השניה היתה Chains of Past Decisions. שעשו גם מטאל-הארדקור עצבני. ואנחנו, כולה גראנג'יסטים.. משעשע עדיין. :)
מגניב, לא?

כאן התחילו הבעיות. מסתבר שהערב מבוסס ברובו על קהל של Dreadful Craving (או DC בקיצור). לא רק זה, הסאונדמן (שעונה לשם ניצן גם-כן ולכן נקרא לו ניצן ב.) הוא חבר שלהם, או שהוא הקבוע שלהם. לא ברור לי עדיין. בכל מקרה, הוא החליט על סדר להקות. הוא. הסאונדמן. לדעתו צריכה להקת פאנק, שתי להקות מטאל מקומיות ובסוף להקת גראנג' מהמרכז+שדרות. הגיוני, לא? הרי ברוב הפסטיבלים הגדולים בעולם זה הולך ככה. בד"כ הלהקות הקטנות בהתחלה, אח"כ מטאליקה ואיירון מיידן ואחריהן עוד להקות לא מוכרות. ככה שומרים על הקהל בפארק, על בטוח.
ניצן א. לא הצליחה להניא אותו מהעניין אז ניסינו את כוחותינו בשכנוע הלהקות שבכלל לא היו זקוקות לשכנוע. יאמר לזכות סצינת המטאל הישראלית, שרוב חבריה ממש נחמדים. גם DC וגם COPD לא התנגדו להופיע אחרונים. הגרוטאות, מסתבר, קיבלו הבטחה מניצן א. להופיע שניים. מה שמצחיק שניצן ב. פשוט לא רצה לשנות את ה"ערב המושלם" שלו. הצענו אפילו להופיע ראשונים או שניים ולתת רק שלושה שירים, כשבתכנון היינו אמורים לתת 30 דקות. רבע שעה, אמרנו לו – אחרת באמת אין לנו שום סיבה להיות פה. הקהל, מדובר ב-40 או 50 איש גג, היה מורכב רובו ככולו מאנשי DC ו-COPD ואחרי ההופעות שלהן הוא פשוט יעזוב – זה ככה בכל מקום בעולם, איזה מין טמטום זה?!
מגניב? לא.

רותם ניסה לשכנע את ניצן ב. לתת לנו לעלות לרבע שעה אך הוא אמר משהו כמו "הפריסטים של הקונסולה כבר מוכנים לפי הסדר ותקוע לי צינור בטוסיק" ולכן פשוט עזבנו את המקום. הגרוטאות, שכבר עלו להופיע, הזכירו אותנו בתור הלהקה האחרונה ונתנו קצת שבחים כדי שהקהל ישאר, אך זה היה כבר מאוחר מדי כי שלושה מאיתנו כבר עזבו (לשדרות ואשדוד).

לסיכום, אני לא אגיד שאני מאוכזב נורא. אני מכיר את הסצינה בצורה מסויימת ויודע שככה זה לפעמים. זה החרא שמקבלים על ארגון כושל, וזה לא חסר בשום מקום – אם כי משום מה זה קורה בעיקר בסצינת המטאל (פסטיבל המטאל של נקש, מישהו? מטאליסט?). ללהקות אין לנו שום מילה רעה להגיד – הם היו בסדר גמור והשתדלו לעזור. לניצן א. יש עוד מה ללמוד בנוגע לארגון ערב הופעות – זה מסובך יותר מלהקה אחת או שתיים (כשאז אחת מחממת את השניה וברור מי ה"הדליינר"). היא צריכה לגדל בייצים ולדעת להגיד "לא" כשצריך. להגיד לסאונדמנים סוררים ש"נקבעה כבר הלהקה השניה – תחיה עם זה".
לניצן ב., לעומת זאת, אני מאחל באמת הרבה בריאות ושיגיע יום אחד לת"א – איפה שהסצינה אולי גם תקועה בבועה משל עצמה אבל גם הרבה יותר מפותחת – עם כל המניירות של "איך ערב מושלם צריך להיות מאורגן", ויחטוף בראש like a ton of bricks.

והלקח?
4.12.06 – הופעה ב-Sublime בסלמה 53 בת"א. חינם-חינם ורק אנחנו הפעם! תבואו? :)

מורים כמעט למדו לשחוט חתולים ולסגוד לכרוביות

יום ראשון, 27 באוגוסט 2006

בוואללה! מספרים שסיינטולוגים שולחים מכתבים למנהלי בתי ספר ומציעים להדריך מורים בחוברת שנקראת "הדרך אל האושר".
יש שני סוגים של אנשים בעולם שמדברים על סיינטולוגיה: הסיינטולוגים, ואלה שלא יודעים במה מדובר או שכן ומספרים על כת מסוכנת שנובעת מרצון להרוויח עוד כסף. מדובר על כת, כך אומרים, שהעומדים בראשה מרווחים הון מאנשים שחושבים שהם יגלו את האמת על החיים ועל היקום וכל השאר.
בקיצור, זה נשמע כמו יהדות. ואיסלאם. ונצרות.

לצערכם, אני לא נכלל בשתי קטגוריות האנשים האלה. אני איפשהו באמצע. לפני כמה שנים עשיתי שני קורסים במכללה הסיינטולוגית בת"א. אחד מהם ניתן לי חינם ע"י חבר סיינטולוג, בעקבות משבר אישי שלא אפרט אותו, ואחד אחר לקחתי אחרי פרידה כואבת. רק על הקורס השני שילמתי. 140 ש"ח זה על אז, ולקח ארבעה ימים, אם אני לא טועה. בסופו ניסו לנדנד לי קצת להישאר וללמוד עוד, או אולי להתחיל דרך רצינית בה אני נהפך שם למדריך ועולה בדרגות המקצועיות (כמו בכל חברה אחרת), אך סירבתי בנימוס ואמרתי שאני מעדיף לקחת את מה שלמדתי ולנסות את זה בחיי ורק מאוחר יותר להחליט.

אם אני לא טועה, והמכירים אותי יכולים להודות בכך עלי, לא התחלתי להטיף לסיינטולוגיה או להפסיק לדבר עם כל מי שלא אוהב את זה או לשחוט חתולים ולצייר עם הדם שלהם. הקורסים האלה עשו לי טוב ועזרו לי במשברים האישיים ההם. מאז לא לקחתי עוד קורסים. אם אני אגיע למשבר אישי כלשהו אני אולי אמצא לנכון ללכת ולחפש תשובה גם בסיינטולוגיה. אולי לא.
החברים הסיינ' שלי בינתיים לא הפכו לאנשים עשירים במיוחד, אבל הם גם לא חסרי חיים, יש להם חברים ועבודה והם אנשים נורמאלים לחלוטין. יש כאלה שזורקים לכל כיוון "אתה חייב ללמוד סיינטולוגיה!" ויש כאלה שלא. בדיוק כמו כל דת אחרת.

בכל מקרה, יש לי כמה מחשבות בנושא. הדרך אל האושר ניתנת חינם. אפשר גם למצוא את המחלקים שלה מתחת למרכז עזריאלי, בשיינקין ובהרבה מקומות אחרים ואולי אפילו לקבל אותה בדואר פעם בכמה שנים. אפשר גם לקרוא אותה בחינם באתר שלהם. בחוברת עצמה אין שום גישה שלא מוכרת לכם בתור "פסיכולוגיה בגרוש" כזו או אחרת. אם כבר, הדבר היחיד שלא מופיע בכלמיני סדנאות או חוברות לשיפור עצמי (או בגליונות של "מנטה") הם שני הסעיפים הרציניים הבאים:

אל תקח סמים.
אנשים שלוקחים סמים אינם רואים תמיד לנגד עיניהם את העולם האמיתי. הם לא באמת שם… הם עלולים להיות מסוכנים מאוד עבורך… אנשים מרגישים בטעות שהם "מרגישים טוב יותר" או "פועלים טוב יותר" או שהם "רק מאושרים" כשהם על סמים. זוהי אינה אלא הזיה נוספת… הרתע אנשים מלקיחת סמים כאשר הם עושים זאת ועודד אותם לבקש עזרה בגמילה.

מזעזע לשים דבר כזה בכיתות, אה? נוראי ללמד מורים שסמים זה מסוכן. אני וחבריי תוצר של מדיניות ההפחדה של משרד החינוך. עשרות כרזות של "DIE לסמים" וכאלה דברים. "אל-סם" וחבריהם אוהבים להגיד, כמו ה-RIAA, שזה מסוכן, שזה מוביל לעתיד מקולקל ושזה הורס את החיים. אתה מתחיל עם ג'וינט וממשיך בגניבת שירים באינטרנט ואח"כ שוחט חתולים וכו'.

אל תגזים בשתיית אלכוהול.
אנשים ששותים אלכוהול אינם עירניים… פוגע ביכולת התגובה שלהם אפילו שנדמה להם שערנותם גוברת בזכותו… לאלכוהול יש ערך רפואי מסויים אך אפשר להגזים בערכו.. אל תיתן למי ששתה אלכוהול להסיע אותך במכונית… מנע מאנשים שתייה מופרזת.

פה כבר באמת אין שום דבר חדש. אם שותים לא נוהגים. מה שכן, הגישה פה קצת יותר הוגנת. שוב, אלמנט ההפחדה לא ממש עובד על ילדים בכיתה ט' שרוצים להקפיץ טקילות עד אובדן הכרה. מה שכן, יש כאלה שאפילו לא חושבים על זה כשהם מתיישבים מאחורי ההגה ומסכנים את החברים שלהם, את הזרים המוחלטים בכביש או במדרכה ואפילו את עצמם.

אתם מוזמנים לקרוא את שאר החוברת. מנסיון, אני יכול להעיד שהיא לא מזיקה. היא לא שוטפת את המוח, לא מוכרת לכם דברים שאתם לא יודעים. הדבר היחיד שאני באמת מצדד בו בעניין החוברת הוא זה: היא כתובה בצורה פשוטה, הוגנת ולא מעליבה את האינטיליגנציה של הקורא. אם מישהו, בכלל, סיינטולוג או איש חינוך כלשהו, יצליח לגרום למורים במדינה לדבר אל התלמיד בנושאים האלה בלי לגרום לו להרגיש מטומטם וילדותי אז יש ערך מוסף רציני. אולי לפני שמבטלים כל הצעה אלטרנטיבית לנושא החינוך בארץ עוד לפני שבודקים אותה – כדאי לרדת לשטח. להרגיש אותו ולפקוח עיניים.