ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש יוני 2004

קפה טוב לנשמה

יום רביעי, 30 ביוני 2004

מסתבר.

בכל מקרה, בזמן שאני עובד על תיאור מספיק כייפי של הטיול הקצרצר לאנגליה אני אספר לכם מה קורה איתי, למרות שזה בכלל לא מעניין.

סתם, זה כן. יש רכילות עסיסית על אנשים שאתם לא מכירים.

התחלתי לעבוד באיזה בית קפה, לא משנה מאיזו עדה. טוב, "לעבוד" זו הגדרה רחבה מדי. אני מתלמד. סיפרתי להם שהייתי קצת מלצר, שהכנתי קפה.. בולשיט גדול, אם כי לא נורא, כי גם טענתי שהשתחררתי לפני שבועיים וזה קצת טיפ-טיפה לא-מדוייק. מה עושים בשביל קצת כסף.
והנה הגיע היום הראשון. כלומר, היום. יש את מלצרית א'. לא נעים לי להזכיר שמות, נגיד שקוראים לה "המלכה". נקרא לה ככה כי היא די חושבת שהיא מלכה, בנוסף לעובדה שבגלל שהיא עבדה כבר שנה ומשהו באותו בית-קפה היא יודעת הכל, ומלבד הבוס שלה אין מישהו באותה רמה כמוה, לדעתה לפחות. אז המלכה דואגת שאני אדע את החומר.
"החומר" זה התפריט, בינתיים. מדובר על ארבעה עמודים מודפסים מלאים טקסט שמסביר בדיוק מה היא כל מנה. זה נחמד מצד אחד, כי עכשיו אני באמת יודע מה מכינים שם, אבל אפילו אני, עם נסיון למידת-הטקסטים-של-תיאטרון-/-במה-חדשה לא מצליח להסתדר עם זה. רבאק, אחרי שעתיים של "קרפצ'יו בנוסח בבלי" ו"קלזונה ממולא ב[עשרות רכיבים שונים]" התחלתי להיות ממש רעב. ואני לא עובד שם עדיין, אז אני לא מקבל אפילו פיסת לחם קפוא לרפואה.. ובתוך כל זה אני צריך לזכור בעל-פה תפריט שלם.

הסתדר לי, איכשהו. ויתרתי לחלוטין על ללמוד את זה באותו מקום והתחלתי לנסות ללמוד איך עובדים שם. לקוחות זה כנראה לא ממש הקטע שלי, אבל מצד שני גם שואה עולמית, וזה ידוע שההבדל בינם לא כזה גדול.

לפחות עשיתי קצת חיים. הברמן הנוכחי במשמרת שבה הייתי, נקרא לו "הבחור". לא, זה שם נוראי. נקרא לו "נמרוד", כי אין לי שם אחר בשבילו.. בקיצור, אז נמרוד הזה עובד שם רק איזה חודש, אין לו מי-יודע-מה נסיון והוא צריך להכין כל יום בארבע בצהריים את "קוקטייל היום" ואת "שייק היום".
שניהם יצאו מזעזעים בשלב הראשון. שייק מלון-בננה שהיה לו טעם כללי של נאצ'וס, אין לי שמץ איך. ממש, הבוס היה בטוח שנמרוד מנסה להרוג אותו.

הבוס, שנקרא לו "הבוס".. הוא כבר סיפור אחר לחלוטין.

[מעבר חד]
יש לציין שבימים האחרונים, בצורה הפוכה לחלוטין מדרך החיים שלי, אני מקשיב במרץ ל"מנועים קדימה" של "אלג'יר".
אני מודה, אני לא מתלהב מזה כמו שבערך כל הארץ מתלהבת. לא הייתי קורא לזה "האלבום העברי הטוב ביותר אי-פעם" בכלל, וגם לא דברים דומים, מה שכן – הוא נוטף כשרון, הלחנים בו יפהפיים ויש בו הפקה מדהימה. בקיצור, להקשיב – אולי לאהוב – לקנות.

Fucking Landen

יום שבת, 12 ביוני 2004

חזרתי. יהיו יופי של סיפורים, נשבע לכם!
רק חכו קצת..

The can't-fucking-sleep blog

יום שלישי, 01 ביוני 2004

אז מה קורה איתי לאחרונה?
ובכן, השעה 4:00 ביום שלישי ואני לא יכול לישון. אין לי שמן של מוסך למה. בשני הלילות האחרונים שלפני גם לא ישנתי במיוחד. אם אני לא ארדם עד שש בבוקר לא בטוח שיש לי סיבה לישון באמת.

בעצם, יש לי כמה.
הראשונה, ביום חמישי אחרי-הצהרים אני טס לחו"ל. אנגליה. לפסטיבל הזה בדונינגטון פארק, איפה שאיירון מאידן הקליטו את ההופעה עם השם הדומה. לא שזה משנה. הפסטיבל הזה נותן כמות מסויימת של הכל: של מטאל, של בריט-רוק, של פאנק ושל פרוגרסיב (או דת', וואטאבר). פעמיים בחיי הייתי בחו"ל ואני לא ממש מחשיב אותן. הראשונה בגיל 15, עם אבא שלי שבועיים בארה"ב. השניה היתה בדיוק לפני ארבע שנים, לפני הצבא, בפסטיבל באתונה עם חברים. שם גם פגשתי מישהי שאז היתה חברה של מישהו שבא איתי, מאוחר יותר נהייתה חברה שלי ועכשיו היא אקסית. איך שגלגל מסתובב, או משהו.

הסיבה השנייה היא שסיימתי לעבוד אתמול (כלומר, שלשום) אחרי חודש של עבודה שכלל התעוררות בשש בבוקר, אז יכול להיות שהתהפכו לי קצת הזמנים לתקופת הצבא (ימ"ש).

הסיבה השניה היא שאני כל הזמן חושב על הילדים הרעבים בסומליה (ולוקח מהם דוגמא, יש יאמרו המכירים אותי פיזית).

מה שמצחיק הוא שדיברתי עם חברתי, הלכתי לישון ואז אחרי שעה וחצי של חוסר-שינה היא שלחה SMS ושאלה אם אני ישן. אז לא הייתי ישן. וגם עכשיו אני לא. איך שגלגל מסתובב, כוסאמק.

אני צריך לעשות משהו עם עצמי.
רוצים ביקורת על דיסק? (את מי אני שואל בכלל??)