ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש נובמבר 2004

ביקורת על ההופעה של אטליז!

יום ראשון, 28 בנובמבר 2004

כתבתי ביקורת על ההופעה של אטליז.
מרוב מילים לא יכלתי לכתוב הכל, אז צמצמתי קצת. פשוט תקראו ותבואו לראות אותם!

none of them knew they were robots

יום ראשון, 21 בנובמבר 2004

האמת שבסופ"ש האחרון הייתי די בבאסה.
בהתחלה לפחות. היה לי שבוע מעצבן שעבר. לא היתה חזרה (השבוע שתיים, או אפילו שלוש!) ועבדתי חמישה ימים רצוף. במשך השבוע הייתי בשתי הופעות והוצאתי המון כסף ובסופ"ש שמתי לב שאין לי ממש לאן ללכת, שני חברים טובים שלי כנראה יבלו עם חברים מהקק"צ שלהם וכאלה.
גם היו לי טלפונים משונים השבוע. כמה אנשים שלא דיברתי איתם (ואיתן) הרבה זמן. אחת מהצבא, כמה שבצבא, כמה שאחרי צבא. ועם כולם לא יצא לי לדבר רציני. וזה היה משונה כי פתאום התקשרו ולמישהו היה אכפת, שזה לא מישהו או מישהי מהרגילים. מה החכמה ברגילים. הם מיוחדים תמיד. הייחוד החדש הוא זה המעניין.

בסוף גררתי את כולם, תשעה אנשים יחד, למקום שחבר שלנו מברמן בו, בכפר סבא. היה ממש כיף, נהניתי מאוד ואפילו הרשמתי איזה שתי בחורות (אבל אני בספק אם יש לי ממש כוח רצון עכשיו לעשות יותר, אני מותש כבר…:\). עשינו שמח כמו שלא עשינו הרבה זמן. שינוי באווירה ובמיקום זה חשוב.

שבוע הבא אחד מהקצינים לעתיד רוצה לצאת למימד החמישי. פעם זה היה נחשב נדוש, אבל כבר חצי שנה שאנחנו לא במרכז העניינים שם. יש קהל חדש וזה יותר כיף להשתלט על הרחבה שלושה אנשים שכבר לא בקטע יותר מדי ולא כולם מכירים אותם.
זה שווה את עשרות השקלים לפתע. גם רציתי לבלות. גם בא לי לשתות לשכרה, אבל ברמות של טשטוש טוטאלי.

מישהו אמר לי שבוע שעבר שאני התומך הטנכי הכי טוב והכי אדיב וסבלני שהוא הכיר בתקופה האחרונה ורצה לשלוח פקס. אבל הוא לא שלח. פייר, לא כזה אכפת לי, אבל הוא היה יכול אולי לזכור את זה. תחשבו על זה כשאתם חושבים שלמישהו מגיע את החיוך שלכם ואת הכבוד שלכם ואת האמת שלכם. אם זה מגיע לו תתנו לו. אתם לא יודעים אף פעם אם תוציאו אותו פתאום מהדאון שהוא נמצא בו. מה יש לכם להפסיד.

hell brought me those bass lines,
and i'll sniff it to the ears till
the stage will burn

(השיר שלי נתקע לי בראש. הוא כל-כך מדוייק)

יש לנו הופעה!

יום שישי, 19 בנובמבר 2004

אכן כך. כה אמר הבוטן היום ב-SMS:
"אתה חייב לבוא לשתי החזרות שבוע הבא, יש לנו הופעה בחנוכה!"

עכשיו, רק שתבינו את הנפשות הפועלות. אנחנו עושים חזרות לרוב בחדר מגניב שנקרא "לייבו" בכפ"ס. זה חדר גדול עם סאונד מעולה ומאחורי העמדה של המתופף ישנה דלת גדולה שמובילה לאוויר של אזור התעשייה, שש מטר מעל הקרקע. אז הרבה פעמים, אם לא קר מדי בחוץ, אנחנו משאירים אותה פתוחה. זה עושה נעים למתופף ונעים לי, כי אני לא חייב להחנק או להסריח מדי מהסיגריות שלו ושל הבוטן.

בכל מקרה, הלאה. לפני כחודש הופיעו באמצע חזרה שלושה חבר'ה כפ"סיים שלא הכרנו. אני הייתי במצרוח טוב אז אמרתי להם שלום ומה המצב כאילו אני מכיר אותם שנים ואז ישר וידאנו הריגה לגבי זה והתגלה כל הפלופ שאני לא מכיר אותם בשיט. אבל הו קיירס. הם ישבו בחזרה, הקשיבו כמה זמן ואז ניגנו להם בצורה מסודרת שלושה שירים והם באמת הופתעו לטובה (או שסתם לא היה להם נעים) ואז ישר אחד מהם, בחור עם הרבה שיער ונראה כמו חיקוי של הגיטריסט של קורן, הציע לנו להופיע באיזו מסיבת-טבע שהם מארגנים בירקון בחנוכה. יהיו כמה להקות רוק מהאיזור, זה צריך להיות חביב. בוטן לקח את הטלפון שלו והם הלכו. עכשיו הם דיברו ויש הופעות, אז שבוע הבא הלהקה בשתי חזרות רציניות, אח"כ בעוד כמה ונקווה למשוך עוד קצת עד למסיבה.

השאלות הנשאלות בפי כולנו הן:
1. מסיבת טבע? טבע? מה זאת אומרת טבע? גראס זה טבע? ארנבונים זה טבע? מה זה?!
2. על איזה "ירקון" הם מדברים בדיוק? פארק הירקון? מקורות הירקון? הבסיס ירקון? מחלף ירקון? איפה?
3. נהיה מוכנים?

אז לשאלה האחרונה יש לי תשובה: איי דונט גיב א פאק, רק תביאו לנו הופעה. הלהקה הקודמת התפרקה בערך בגלל הוויכוח הבלתי פוסק האם להופיע או לא, כשאני תמיד השתדלתי להיות בצד שאומר כן להופיע, כי רק אחרי כמה הופעות באמת נרגיש את המוזיקה שלנו וזה יגבש אותה ואותנו יותר.
הסאונד שלנו יימצא בהופעות, זה קורה לכל להקה.

אבל מה, זה בטח לא יהיה הופעת-הסיום של אגרול או איזה בומבמלה עם אלפי אנשים, אז ממש לא אכפת לי שיהיה מסריח. מה גם שבטח נאלץ להביא מגברים מהבית (ואין לי מגבר בס…) ולהרוס אותם בגשם שבטח יירד (אבל לפחות ננגן בגשם, שזה מגניב ורוקיסטי נורא!).

בקיצור, יהיה ש-אווה.

זהו. אין שירים עכשיו ברקע, אני מעדיף שקט
.

Have you past through this night?

יום שני, 15 בנובמבר 2004

(מתנגן לקצב נשימותיי: Explosions in the Sky – Have You Passed Through this Night?)

זהו! הגיע הזמן להפסיק להיות סאצ' א לייזי באם ולהתחיל להניע את עצמי.
הנה הבעיה הנוכחית. כסף יש, תודה לאל ובעזרת השם. אתם יודעים, עבודה זה משהו חכם שכדאי לעשות כדי להרוויח כסף. עכשיו, אמרנו שיש כסף. מה אין? חברים. לא בדיוק נעלמו או עזבו אותי או זרקו אותי לכלבים (עובדה שיש לי לפחות להקה..), אלא פשוט חבר ממש ממש טוב שלי, כזה שאני מכיר שנים וגר שני מטר ממני עזב לקורס קצינים. עוד אחד, שגר יותר רחוק, גם עזב יחד איתו. שניהם הולכים לעשות שש שנים בצבא. עכשיו אני כאן.
אני עובד.
חבר טוב שלי עובד.
אחרים עובדים.
עוד חבר בצבא כל יום עד הלילה (ממש מאוחר) ואין לו חיים מלבד סופ"שים, לצערינו.
חברה גם אין לי.
הה.
נותר לי רק לתכנן את ימיי הארוכים והמשעממים. בנוסף, התחלתי להרגיש בשבועות האחרונים עייפות לא נורמאלית. פעם, כשהייתי עוד בצבא, כאילו היתה לי סיבה (לא תמיד מוצדקת) להתעורר כל בוקר. הייתי מגיע עם אבא שלי עד ליצאת השלום באיילון, הולך ברגל עד ליחידה (ליד הקריה), עולה במדרגות ועובד כל היום. בערב הייתי כבר יוצא הביתה, מהלך לי בקלילות ובמהירות לאוטובוס ואח"כ עד הבית. בערב הייתי יוצא, או שהייתי נמרח בבית עד אחת בלילה ואז הולך לישון וקם שוב בשש. היתה רקורסיביות כזו, קצת משעממת.. אבל לא הרגשתי שאני סחוט כזה.
עכשיו אני פשוט סחוט. פיסית אני מרגיש חלש. וההחלטה ההיא שלקחתי לפני חודשיים פשוט לא יצאה לפועל אז אמרתי שדי, מספיק, והוצאתי אותה לפועל היום:
מחר, 10:00, אימון שחייה עם מאמן (יש היאמרו שזה בעצם ללמוד שחייה מחדש, אבל כשאתם לא שוחים חתירה או גב במשך עשר שנים אתם שוכחים.. :).
אח"כ, בערב, אני עובד. אבל למי אכפת. אחרי כמה אימונים אני אמשיך לשחות לבד. שלוש פעמים בשבוע. אם אפשר אז יותר. לא פחות משתיים. בקיץ אני עוד אציג וואחאד גופה, אז בנות, היזהרו – אני מתכוון להישאר להיות שחיף וגם אתלטי. או יה!

הבעיה הנותרת היא הכובע הזה. יש לי הרבה שיער, כידוע. מי שלא, שידע. זה עוד לא שיער שאפשר לאסוף לקוקו. פשוט רעמה. הבעיה שקניתי היום כובע מסיליקון שכזה, של אדידס, אבל אני לא יודע איך לחבוש אותו! מה עושים איתו? גיסתי אמרה לי להתחיל מהמצח אחורה, אבל נשארים לי כלמיני שוונצים גדולים מהצדדים וזה ממש.. אה.. מעליב! שלא לדבר על זה שלהביט בי במראה עכשיו זה מלחיץ. פתאום אין לי שיער. אני נראה כמו כדור באולינג מס' 12 (אדום, הצבע של הכובע) שצריך ללכת דחוף לרונית רפאל. ולא יודע מה לעשות עם זה.. ישבתי מתוסכל במשך חצי דקה והבטתי בבבואה של עצמי עד שהפחד חלחל כל-כך עמוק שהעפתי את הכוסע מהר מהראש ואמרתי שזה ממש נראה רע.
כמו זרעון אדום מוכן לקרב.
אוף, אני כל-כך רזה.

די, ממחר דיאטה.
לילי טיב!

לייק אה פיש

יום שני, 15 בנובמבר 2004

איזה כיף לשחות. לפני ארבע שנים בדיורק יצאתי לקורס טרו-ם-צבאי וזה מה שהפסיק לי את הרגלי השחייה שלי. בהתאם, התחילה ההתדרדרות.

והיום שחיתי בעם ראשונה בבריכה, בצורה נורמאלית אחרי כל-כך הרבה זמן. היה אדיר! המאמן (=מורה) לימד אותי איך לשחות חתירה. כלומר, הוא התחיל. יש לי עוד שניים-שלושה שיעורים ואני אהיה כמו דג במים ואחרי כמה שבועות של חתירה אני אחזור אליו ללמוד גב כמו שצריך. הוא דווקא די התלהב. אמר שמזל שאין הרבה אנשים שיש להם קואורדינציה כמוני אחרת לא היתה לו עבודה. גם הוא צפה שאני אלמד ממש מהר ובאמת היום קלטתי די מהר את מה שצריך לעשות וגם ישר עליתי על נקודות חלשות. למשל, יש לי בעיה עם לצאת לנשום בצד שמאל. הצד לא מספיק מאומן בשביל זה. אז יש לי תרגילים כבר במיוחד בשביל זה.
יאוזה!

בנוסף, כמו שאתם יכולים לראות, העליתי סקשן חדש באתר (כאילו שהסקשן שהיה לפני, פורום, היה פעיל..) שבו אכתוב על ביקורות, בעיקר של הופעות אבל לא רק. בינתיים יש שם ביקורת על ההופעה של הגרובטרון שהייתי בה ביום חמישי – לכו לקרוא!

הוא יתעדכן. בקרוב, אני מקווה, האתר יעבור לגרסה חדשה ושונה במקצת מזה. אחרי כמה זמן כנראה שאני אחליף את כל מראה האתר לחלוטין, אבל נראה איך זה ילך ברעיונות.

זהו. תעשו חיים. :)