ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש נובמבר 2004

Let Off

יום שבת, 06 בנובמבר 2004

(למי שאין כוח לדיכאונות שיעבור לפוסט הקודם. זה רק כדי להרשים את עצמי :)
(אולי בקרוב גם הקלטה די מזעזעת של זה)

Let Off (30.10.04)
=====
Being let off second time today
Maybe down I'll go and think a way
Static of a noise so far it hurts
My ears
Someone should've come and catch my toss

It's still not you
I wish it would be
So more then once we'll find a thing belong to us
And never again will turn to dust

Wave of slaps to crush my brain to peace
Or is it war to fight the way I fear
It's your cause, it's your mouth, it's your own
crusade
I just happens to be in the way

I'm well aware it's still not me
Wishing it would be
So more then once I'll rest knowing I belong
Like never before. Won't be too much.

The way you want
Do it
And see if I care
Cry it
Hear if I care
Shove it
Feel if I care

Why won't you try dominating?
Dare once when I'm not looking?
Speak to me when I'm just waiting?
Catch us when we are falling?

it's history in the making
it's our story breaking
I'll cut and prove it's aching…

היקאפ

יום שבת, 06 בנובמבר 2004

אני שונא היקים. לא, אני אוהב היקים, אבל אני שונא את זה שצריך להחביא אותם תחת צווארונים כדי שלא יציקו לי אנשים כמו הורים ומשפחה. די מביך. זה כי אין לי חברה, אז היקים זה ישר מחשיד.

המשפחה התרחבה. היתה ברית לאחיין החדש שלי, הבן של אחי הגדול. קורים לו שי. לאחותו הגדולה, בת ה-4, קוראים שני. בברית שני ההורים (סבים משני הצדדים) בכו. בהתחלה לא הבנתי למה ואז אח שלי הסביר שזה כנראה מאוד מרגש לראות את הנצר הראשון שימשיך את שם המשפחה.
באמת סיבה טובה לבכות. זה מצחיק אבל, כי הוא לא לגמרי ממשיך את השם של האמא.. אבל למה להיות קטנוניים?
אני רוצה להתחתן עם מישהי שיש לה שם מספיק מיוחד כדי שהיא תרצה לשמור אותו בנוסף לשם שלי.
נגיד.. מחמוד וגוּשית שונצינו. והיא תחתום גוּשית שונצינו-צלופחד. מגניב. :)

סיפור שונה לחלוטין, אתמול היו מכות (!!1) מתחת לבית שלי, בלילה. הייתי אחרי ארוחה דשנה והלכתי לשתות קצת באגנס, הפאב השכונתי המגניב, והייתי גמור אחרי בירה אחת וצ'ייסר של וודקה.. אה.. שכחתי איזו, אבל ממש טעימה. בכל מקרה, הייתי עייף לאללה ובדרך הביתה ראיתי חבורה של יוצאי ברית-המועצות-לשעבר מתנחלים מתחת לבית שלי ומדברים, ואחד נוסף, עם אוטו במרכז הכביש באלכסון – מדבר עם שני שוטרים.
לא עברה רבע שעה והתחילו מכות. מסתבר ששני רוסים שיכורים (יסלחו לי הרוסים הלא-שיכורים [אם יש כאלה]) התנגשו אחד בשני ברחוב שלי עם המכוניות, ואז התחילו קצת מכות. אבא שלי התקשר למשטרה בחצות וקצת והגיעה הניידת האחת הזו אחרי עשרים דקות. אחרי רבע שעה הם ניסו להכניס את הבחור לניידת והוא התחיל להרביץ לשוטרים, שכהגנה עצמית פוצצו אותו מכות ועוד יותר כהגנה עצמית הזמינו את חברים שלהם ועשו יחד בלגאן שלם ברחוב. בעיקר כי אז הגיע הרוסי השני והתחילו ללכת מכות כולם נגד כולם והיה די שמח, בכלליות. רק היה חסר צוות צילום של Cops. :)

ובנימה שונה לחלוטין, הצלחתי סופסוף לכתוב שיר, להלחין אותו ולכתוב עיבוד שלם. ועוד ללהקה. ועוד ללהקה שלי! והמילים ממש לא שמחות! זה כלכך מגניב! בהחלט לא תואם לרעיון של הפוסט הזה, אז זה יגיע בפוסט הבא.