ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש דצמבר 2004

עוד לא קניתי ת'מצלמה

יום שני, 06 בדצמבר 2004

אבל אני אקנה אותה מחר, נראה לי.
פשוט לא הלך לי.

ביום שישי היתה חזרה על הלהקה והיה סבבה. היתה מתשע בערב עד חצות. הגענו למסקנה העצובה שכנראה הזמר יועזב בשל העובדה שהוא החליט להבריז מהחזרה למחרת. מצד שני, ביום שבת כשהיתה חזרה הגיטריסט שלנו פשוט לא התעורר, וגם הוא יחטוף שטיפה..
בכלל, מה זה הקטע הזה פה. הבנאדם בא ללהקה שעובדת קשה על שירים ומוזיקה, הוא מבטיח לנו לחזור ביום שבת לחזרה עם שיר חדש שהוא כתב (או מוזיקה שהוא הלחין) והוא לא בא בכלל. וזו הפעם השניה שהוא מאחר/לא מגיע לחזרה.
בוק.
אז בקיצור, לא היתה חזרה ממש כי כולם היו מתים לחלוטין (או חצי מסטולים, אל תשאלו למה), הזמר הבריז והגיטריסט נעלם. אחרי שעתיים נמאס לי ואמרתי שהולכים. אני לא מוכן לנגן שלושה-ארבעה שירים ברצף, בעיקר אם מנגנים אותם כבר חודש.

בנוסף, אותם חבר'ה רציניים שהליטו לעשות "מסיבת טבע" בירקון הגיעו לכמה מסקנות:
א. טבע=מאחורי "המקום של יגאל" בצומת ירקון. נהדר! נעשה שמח לפרות.
ב. מסיבה=מפגש של כמה חבר'ה די מסוממים.
ג. יש לנו כבר כמה להקות=אתם עוד לא אמרתם שתגיעו, ויש רק להקה אחת כרגע.
ד. את הציוד נצטרך להביא בעצמנו (פהההה!!)

אוח, כמה צחקנו. אז אין הופעה (שבכלל שכחתי להוסיף שהתאריך שלה השתנה שבוע לפני ליום אחרי התאריך המקורי. איזה תכנון! ממש שוקי וייס).
מה שכן, התלהבנו מאוד לאחרונה, בגלל הכמעט-הופעה, אז אנחנו סוגרים עוד כמה שירים בחודש הקרוב ויוצאים לחפש הופעות. ערבי MISC אולי (אנחנו שרים באנגלית, הרי), אולי במה חדשה. נראה מה יהיה.

ובנוסף אחר – אני מחפש להקים הרכב חדש. חדש-ישן, כי זה יהיה יחד עם בוטן, הגיטריסט שאיתי עכשיו וגם היה בהרכב הקודם. הרכב שיעשה שמח. רוקנרול וFאנק ושטויות כאלה, בלי הרבה חשבון אבל עם הרבה רצון לעשות כיף והופעות מפוצצות. אז אם אתם קוראים ובא לכם – תביאו אימייל או משהו.

עוד משהו, אחר לחלוטין. שבוע שעבר הייתי מצונן נורא אז גם לא הלכתי לשחות. היום חזרתי לבריכה (וגיליתי שעד שתיים בצהריים היא בכלל לא פתוחה בימי ראשון. גררר.) וגיליתי שסופסוף אני מבין איך לשחות חתירה! הפעולה הסיבובית-מחזורית הזו סופסוף נקלטה אצלי ומצאתי את עצמי שוחה שתי בריכות במרץ ואז כמעט מתעלף מחוסר חמצן. הבעיה עכשיו – להצליח לנשום מספיק אויר ולא למות בדרך, כי אחרי שתי בריכות אני פשוט מפסיק לנשום וחייב להרגע כמה דקות+בריכה של חזה. אז נשחה שתי חתירה ושתי חזה כדי לשמור על פעילות כל הזמן וככה להוסיף קצת לחוסר הכושר המשווע שלי. בסוף יהיה טוב. אמרתי – עד הקיץ אני אראה כמו שחיין!

(ואגב, הבטחה לתמונה מהממת שלי עם כובע בריכה ברגע שתהיה לי מצלמה חדשה!)

וזהו, אני עכשיו בכלל בעבודה. השעה אחת וחצי בלילה ויש שיחה פעם ברבע שעה, אז אני ממלא את הזמן בבלוג שלי. כמה עצוב. אני רוצה כבר לישון וכואב לי הראש בגלל היום המאומץ הזה.
יאללה, בקרוב. לילי טיב! :)

אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים

יום שישי, 03 בדצמבר 2004

אתמול חזרתי בלילה הביתה אחרי עבודה וגיליתי פתק על השולחן במטבח ובו כתוב:
"אבא לא הרגיש טוב והלחץ-דם שלו לא ירד אז הוא הלך לבי"ח. נתנו לו תרופה אחרת והוא בסדר עכשיו, אבל משאירים אותו לפיקוח עוד יום-יומיים"
זה אחרי שכבר שבוע אבא שלי מסתובב לי כאן בין הרגליים בבית בגלל שביום שני עלה לו הלחץ דם (ל-180 על משהו, זה די גבוה).

בכיתה ט' אני חושב, או ח', אבא שלי חטף התקף לב. הוא לא שמר על עצמו בכלל עד אז. זה היה פורים. ההורים שלי הלכו למסיבה אצל חברים וכשהם חזרו הוא התלונן שהוא לא מרגיש כל-כך טוב ואמר שיילך בבוקר לרופא. הוא הלך לרופא שלו, הרופא אמר שעל פניו זה נראה בסדר אבל שיילך לעשות א.ק.ג (אבחון פעולות חשמליות שעושה הלב). אז אבא שלי הלך, עשה, חזר עם זה לרופא והוא אמר לו "עכשיו – לבי"ח!). בדיוק היה מישהו שיכול היה להסיע אותו, והם הלכו למיון, שם הרופא הממיין ראה את הא.ק.ג ואבא שלי סיפר לי אח"כ שבאותו רגע קפצו עליו איזה שני רופאים ושלוש אחיות, שמו אותו על מיטה והטיסו אותו לחדר ניתוח.
עשו לו בו-במקום (משהו כזה, אני לא לגמרי זוכר) ניתוח מעקפים. אחרי הניתוח הוא היה חצי שנה בפעילות איטית ואחרי עוד כמה חודשים ציוו עליו הרופאים להתחיל לעסוק בספורט.

מאז ועד היום הוא צועד, שלוש פעמים בשבוע חמישה קילומטרים ב-45 דקות, בקצב דומה לאיך שאני הולך (גם די מהר) ואין לו בעיות עם הלב. אבל זה עדיין היה מבהיל קצת השבוע.
אחרי שחזרתי הביתה לא ממש הצלחתי להירדם וגם היום לא ממש הצלחתי לעבוד, אז יש לי משמרת אחת פחות. אבל הוא בסדר, הוא צופה בכדורסל, הוא לא מחובר לשום אינפוזיה או כלום וזה הכל די בהחלטתו, מה לעשות עם הכל.

מבהיל קצת.

לנושא אחר, מחר אני הולך לקנות כנראה מצלמה דיגיטלית. A75 של קאנון, די חביבה, באלף שקל. חדשה. ההורים הסכימו לשלם חצי מזה, אז אין בעיה. עכשיו רק ללמד אותם איך לתפעל את המצלמה, ושיש דיליי בין הלחיצה לצילום.. :)

יהיה דיסקו, הא?

עדכון לימודים (wtf?!)

יום רביעי, 01 בדצמבר 2004

בבכן, יש פרסומות אדומות גדולות על אוטובוסים ובעיתונים ובשלטים ברחוב על מכללת רעננה ש-80 אחוז מהבאים ללמוד בה זכאים ללמוד חינם, על חשבון הצבא, ולא על חשבון הפיקדון. אז התקשרתי וקבעתי ראיון שכזה למחר ואמרו לי שאני צריך להביא את גליון הציונים שלי. עכשיו, זה מצחיק, כי הלכתי היום לבי"ס תיכון שלי להשיג את הגליון הזה וגיליתי שלא ידעתי ציונים של חלק מהמקצועות בכלל!
למשל, אזרחות. מעולם לא ידעתי את הציון שלי. גם בתע"י ובמתמטיקה לא ידעתי, שהשלמתי אותן במהלך הצבא. היה מצחיק לראות כמה שהתעודה שלי גרועה והיה עוד יותר משעשע לחשוב כמה לא אכפת לי מזה.
אבל מה, אם הם מציעים איזו מלגה יפה, אני אשקול את זה. למרות שאישית אני מעדיף ללמוד באוניברסיטה הפתוחה או במכללה. אין לי רצון ממש שתהיה לי תעודת בגרות מלאה, בעיקר בגלל מתמטיקה. כלומר, אם בעזרת מלגה או משהו כזה אני אצליח להשלים הכל, אז מה טוב, אבל אם זה עולה לי כסף רציני אני מעדיף לא לגעת בזה יותר.
וזה לא שאני מפחד להתמודד עם המקצוע הזה, התמודדתי איתו די הרבה עד היום, פשוט מעולם לא הצלחתי ולכן נואשתי לחלוטין. פשוט לא הולך לי איתו, אז רבאק, אין לי כוח לזה יותר.
אני פשוט רוצה לחזור למצב של לימודים, כלשהם. לחזור למסגרת כלשהי, כי נמאסה עלי המתכונת היומית של לישון-חזרה-עבודה-האף לייף 2. מדי פעם השחייה שוברת את השגרה, אבל עד שזה יחזור להיות הרגל קבוע אצלי זה ייקח זמן.
מה גם שבינתיים תפסתי צינון שמנע ממני השבוע ללכת לבריכה.

אבל מה, קניתי חולצה חדשה וג'קט פליז אה-לה-סיאטל. בהחלט משהו ששווה להתרפק עליו. :)