ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש ינואר 2005

sleep is for the weak-hearted

יום רביעי, 19 בינואר 2005

ובכן, זה היה ברור שזה יקרה לי יום אחד.
לאחר ארבעה ימים (או לילות, בעצם) שבהם אני לא מצליח לישון כמו שצריך, בעיקר בשעתיים הראשונות (קוראים לזה להירדם) החלטתי שדי, בלתי אפשרי ללכת עכשיו למשמרת של שבע שעות בתשע בבוקר. קמתי בשבע, אבל באמת קמתי רק בשבע וחצי, בדקתי מתי הרופא נפתח והתקשרתי לעבודה להודיע שאני חולה. אמנם לא משלמים לי על יום מחלה אחד, אבל אני אשיג בו לפחות שני דברים:
1) שינה!
2) הסבר טוב למה התרופה החדשה נגד האלרגיות עושה את ההפוך ממה שתרופה כזו אמורה לעשות במקרה הרע – ומשאירה אותי ער שעתיים בלי אפשרות להירדם.

ולא תגידו לא הייתי עייף. חזרתי אתמול מחזרה עם מפיק! גיס שלי, למען האמת. חזרה שבא שניניו ת'צורה לשיר אחד, והחבר'ה כבר מתים לעוד אחת. אז באתי הביתה בשתיים בלילה, אחרי שישנתי במהלך היום איזה שלוש שעות טובות (!). אני לא אמרו להמשיך להיות ער כל-כך הרבה זמן. לקחתי את התרופה שהתחלתי לקחת ביום שישי וזהו – שעתיים אי אפשר להירדם. זה נוראי! אני מת לישון.. :(

היום יש הופעה של אטליז. אני הולך לרופא עוד מעט ואז אלך לישון עוד קצת. אם זה יהיה נורמאלי אני אלך לשחות. אם לא אז לא. להופעה אני מן הסתם מגיע. בתקווה עירני, אבל לא להרבה זמן.

(יש לציין את העובדה שזו פעם ראשונה שאני מחסיר משמרת במשך חצי שנה של עבודה!)

הראש היהודי ממציא את הפטנטים הלא-נכונים

יום שלישי, 11 בינואר 2005

ב-YNET פרסמו לפני יומיים כתבה נחמדה שכולה שיר הלל להמצאות ישראליות מעניינות שהפכו לפטנטים רשומים. בין היתר יש שם גרביים שלא מסריחות, מפתח-רמזור שמחליף את המנעול עצמו (באמת המצאה די גאונית) ועוד כלמיני.

אבל את הדברים החשובים הם לא הצליחו להמציא, למשל:

– מכשיר-פלא לא-נורמאלי שימצא את משקפי השמש שכבר איבדתי. חכמה גדולה להחליף מפתחות שמשנים את המנעול עצמו – זה לא משקפ"שים שנקנו במבצא במאה עשרים שקל (במקום מאתיים שבוע קודם) ונעלמו כלא-היו כמה חודשים אח"כ. המכשיר כנראה יחפש בכל הארץ צורות של משקפיים דרך לויין ויבדוק אם הן נחבשות באותו רגע או לא. מתוך אלה שלא הוא יסנן את אלה שנראות מגניבות מדי ומאלה הוא ישלח לי כתובות ואני אראה מה יותר הגיוני. פשוט מאוד, לא?

– עוד המצאה יכולה להיות שילוב נחמד בין הגרביים שלא-מסריחות ובין ההמצאה ממקודם, שפשוט תחפש צורות של גרביים וכו' בבית שלי ותודיע לי בנ"צ מדוייק איפה אני מוצא אותן. אותן גרביים צריכות להיות גם בלתי-מתכלות כי לאחרונה אני מוצא מלא חורים בנוכחיות.. ושיכבסו את עצמן.

– או יותר טוב, גרביים שכשהן נעלמות הן מוצאות את הדרך חזרה וזוחלות ליד המיטה שלי.

– ואם כבר בגרביים עסקינן, אז למה שלא יגנו גם על הבית? מדובר בעצם בגרב תוקפנית. במקרה ומישהו מנסה להיכנס לבית (או חס וחלילה ללבוש אותן) בזמן שהכל נעול הן קופצות עליו יש לפנים ודואגות להפיץ סירחון שהן שמרו באיזה מולקולה מיוחדת פעם כעוד חבשתי אותן.

– ומה עם גרביים שמראות לך מבעוד מועד איך ללבוש אותן? נמאס כבר לשים גרב ושהצ'ופצ'יק הזה יהיה בצד הלא-נכון ויפריע ללכת כל הזמן. באמת. אז שהגרביים יהיו לפי צבעים. לפני שתשים אותן הן יזהרו (גם בחושך!) בכחול לצד ימין ובאדום לצד שמאל.

– המצאה גאונית נוספת יכולה להיות הבגד-גרב. זה יהיה בעצם כל בגד שהוא, שכשהוא נעשה קטן עלי (אין הרבה כאלה, אבל בכל זאת זה אפקטיבי לחולצות ששמרתי מאז כיתה ה'..) הוא מתפרק אוטומאטית לגרביים בתהליך מורכב ומדעי שלוקח כמה שעות ובאותו זמן הוא גם שומר על הבית מפורצים וממי שמנסה ללבוש אותו. והוא גם זוהר בחושך. או צורח.

למען האמת, אני חושב שכרגע כיסיתי את כל בעיות האנושות וגם יצרתי חדשות, ככה שאני די מרוצה. גרביים לא יהיו חסרות לי, אבל לא יהיו גם יותר פועלים בתנאי רעב בסין שיתפרו לי אותם. מצד שני, כמה כבר נשארו אחרי הצונאמי, הא?

אלטרנטיב 2004

יום חמישי, 06 בינואר 2005

המצעד האלטרנטיבי של וואללה! היה דבר די מוצלח. הוא בהחלט היה המצעד הראשון מסוגו בארץ שיצא באמת לחרוש את המוזיקה האלטרנטיבית ונתן לה את הפירוש הנכון – כל מה שהוא לא מיינסטרים.
היו שם אלקטרה, איזבו, רוקפור (עד כאן קצת מיינסטרים, אני מודה). אבל היו גם בצפר, אורפנד לנד, אקיוט, טרי פויזן, אביב מארק והפילהרמונית, דבק, מרסדס בנד, גרין, עמרי לוי ועוד ועוד.

ההופעות התחילו בעשר בערך, בבארבי בת"א. עלו עשרה שקלים והיו שוות במיוחד. דן תורן זכה במקום שני ושר את השיר "סופרמן" שהקליט יחד עם יוזלס ID לבדו.
אחרי ההופעה של טרי פויזן (אלקטרו חמוד עם סקס אפיל של ילדות בנות 12) הלכתי כבר, אבל זה לא נורא. באתי לראות באמת מה הלך שם. הבארבי היה מלא עד אפס מקום. מאז ההופעה של אינפקציה לפני שנתיים לא ראיתי דבר כזה. גם ההופעות של יוני בלוך ושל אלג'יר לא כאלה מלאות. מצד שני, זה עלה עשרה שקלים, אז יש סיבה שבאו כל-כך הרבה.

ואולי בעצם באו הרבה בגלל שבאמת יש סצינה אלטרנטיבית. נכון, היא לא מהגדולות, ובימים המשונים שיש בג'ה-פאן אז אין הרבה קהל, אבל מי שיחפש משהו כזה בטוח ימצא.
ואפשר די בקלות למצוא. פשוט תחפשו. הנה, "קבוצת גוטל בוטל" שעושה שני מופעים: "מופע החיים של גוטל בוטל" כקבארט הזוי ואפל, מוצלח במיוחד ו"מופע החיים של מוטי פנאן", הקצבי והטעים עם המניארות ההיסטריות של נתי אורנן, שיש לו פיצול אישיות מטורף כנראה.

צריכים ללכת ולמצוא את הדברים האלה ולתמוך בהם כמה שאפשר. לא תמיד יש להם דיסקים, אבל תמיד תמצאו איפה להאזין להם. הם מתים להגיע לאוזן שלכם. אז תנו להם את הצ'אנס, אולי תמצאו משהו שאתם אוהבים.

Dancing in the streets

יום שני, 03 בינואר 2005

כשהייתי בלונדון עם החברים לפני כמה חודשים יום אחד ישבתי לי בחדר ונחתי כשפתאום שניים מאיתנו התפרצו לחדר וצעקו שאנחנו חייבים לראות את זה! חייבים לבוא לראות את זה!
מסתבר שהם הלכו לטייל קצת במרכז ועברו בתחנת רכבת ויקטוריה, שהיא התחנה המרכזית בלונדון וגילו שם אנשים רוקדים… לבדם… עם אוזניות על הראש.
מוזר ביותר, יש לציין. עד שגיליתי לפני כמה זמן את האתר הזה.

כן.. אנגלים אנאליים.
אבל מי היה מאמין – זה קורה גם אצלינו! אכן כך. ביום חמישי הקרוב בשעה שבע וחצי בתחנת רכבת מרכז.
החוקים הן כדלקלנגחוןה:

1. בואו בזמן למקום.
2. התחילו לרקוד עם הדיסקמן/מינידיסק/נגן מפשלושים האישי שלכם למוזיקה שאתם בוחרים.
3. בבקשה השתמשו בכל השטח הנתון והתפזרו כדי שלא יפזרו אתכם מהר משם.
4. אל דאגה, קלאברים, אתם אחד מני רבים!

נקווה, לפחות.
לצערי, לא אוכל לבוא, אבל אני מתכוון להגיע לבא, או לפחות לארגן מלחמת כריות ענקית מתישהו.

כח להמונים!