ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש פברואר 2005

אנרכרית!

יום שני, 28 בפברואר 2005

אנרכיה! יעעע!

בעקבות ההצלחה הלא-מוכחת של ה-Mobile Clubbing הישראלי מלפני כמה זמן (באחד מהפוסטים הישנים יותר באתר) כנראה התחפתח הרעיון לעשות משהו הרבה יותר.. הממ.. רועש? או כייפי? תחליטו בעצמכם.

הנה לפניכם, ההזמנה לקרב-הכריות ההמוני הראשון בארץ. מי ייתן ויבואו המונים ויראו שמלחמות אפשר לעשות גם בכיף:

האתר הרשמי

אמרו לי שאני כישרון מבוזבז – אינפקציה בבארבי כפ"ס, 18.2.05

יום שבת, 19 בפברואר 2005

כנראה שהגיעו מים עד נפש. לאחר שנתיים של חוסר פעילות-במה הקהל של אינפקציה, מלבד היותו מורכב מרבדים רבים של גילאים (ממש, בין 14 ל-30) כנראה עבר כמויות עצומות של סמים, של אלכוהול, של מוזיקה אחרת וגלגל"צית, של סרטן העצבים ושל גיל ההתבגרות והוא עכשיו פסיכי מתמיד.

אני מתכוון ל"כת הוורודים", קבוצת בני 17 שבאו לבושים בחולצות וורודות שעליהן מחירון אלטעזאכן והלוגו של זמרת-העל רוני, שלקחו את עניין הפעלת הקהל על עצמם בסגנון "קלאב מד" וצעקות "ניר טרטר הומו ואמא שלו משתזפת בעירום!". אני גם מדבר על ילדים בני 14 שדפקו קפיצות מהבמה לקהל כאילו היתה זו הופעה של מטאליקה לפחות ואני מדבר גם על החבר'ה מאחורה שנראה שהיו בהלם שהם רואים את אינפקציה סופסוף.

יש לציין שאינפקציה הוסיפו בחור חדש ללהקה, טל רום, שהוא גם המפיק שלהם והפליא בגיטרות אקוסטיות ובחשמלית וגם בהשלטת סאונד-האייטיז האלקטרוני במקומות הנכונים בעזרת מחשב וסינטי. גיא שמי, הסולואיסט החביב הגיע חולה הפעם ונראה שכל עניין ה"אגדו-דו-דו" של הקהל עולה לו על העצבים (ציטוט: "אתם לא ממש חכמים, אה?" ו"תסתמו את הפה שלכם!"). לא נורא, גיא, אתה עדיין תותח. עמרי הנגבי, המתופף, הוא.. נו, עמרי. הוא ללא ספק נותן בעבודת התופים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: הוא ללא ספק המתופף המוצלח ביותר שראיתי לייב בארץ.
ירון שראל התחיל לנגן במרץ על הבס את "Sky" של איזבו באמצע ההופעה, וכשכן ניגן עם שאר הלהקה לא שמעו אותו מספיק חזק, אבל הוא עדיין נראה כמו הבסיסט המושלם בשבילם. טכני, מקצועי מאוד, משעשע לפרקים ובכלליות די מרוצה מעצמו.
וגיא בן-שטרית, נו, זה גיא בן שטרית. אם ארחיב עליו יותר משאני מרחיב עליו בביקורות על אטליז זה יהיה כבר לא הוגן כלפי הקוראים.

הלהקה התחילה את ההופעה בזמן, יחסית. ההופעה שלפניהם, של מוניקה סקס, נגמרה רק בחצות ורבע ואינפקציה עלו וניגנו משעה רבע לאחת בלילה. באחד השירים החדשים "סרט של סקס" על שחר אבן-צור לבמה ושר יחד איתם עם מגאפון בקטעים הנכונים. השיר המוכר השני, שהוא גם חדש, "זה עושה לי שמח" נראה שהופך להיות להיט-אצטדיונים אדיר. פשוט מוזיקה מלהיבה, אין מה לומר יותר.

אינפקציה נותנים בראש כמו ששום להקה לא מצליחה לעשות בעברית (ככה יצאתי מהסתבכות מיותרת עם חברי "אטליז" :). ניר טרטר הוא ללא ספק זמר-העל של הרוק הישראלי. יש בו את העוצמה והכח והאיכויות שאין לאף אחד אחר בארץ וכשהוא צועק "שתיל" בשיר שהוא פארודיה על היהודים אין ספק שלתום יש הרבה מה ללמוד ממנו. בנוסף, הוא נראה קצת בשוק מההופעה ולקח לו קצת זמן לחזור לפוזת המסומם שהיתה לו פעם. בכלליות הלהקה נראתה קצת יותר מדי נוקשה, אבל זה הגיוני כשחוזרים לנגן על במה אחרי שנתיים שלמות והופעה אחת לפני שלושה שבועות בירושליים. כאילו, מי מנגן בי-ם? :)

ההופעה הבאה, ב-11.3 בבארבי ת"א. אני מניח שהם כבר יבואו הרבה יותר משועשעים למקום שהיה הבית שלהם פעם וכבר מזמן לא ניגנו בו.

(אישית אני מביא שוקר חשמלי וכשמישהו מכת הוורודים האלה יתחיל לשיר את כל השיר הבא בפלייליסט אני בא ודופק לו זאפ לאוזן!!1)

זהו סיפורו של מוטי, מוטי פנאן

יום שלישי, 08 בפברואר 2005

היכן-שהוא, במוחו של בחור צעיר וקרח כמו כדור ביליארד (מהלבנים, דווקא), לפני כמה שנים, עלה כנראה הרעיון להעלות אופרת-רוק כזו שעוד לא עשו בארץ. נו, לך תרים דבר כזה. הרי הכל עשו בארץ, לא? הכל! עשו מאמי… עשו עוד הפעם מאמי.. מאמי עם בחורה קרחת? לא, זה לא יעבוד.. אולי משהו אחר.. משהו שהקהל לא יצליח לאכול? יש דבר כזה? קהל תרבותי ישראלי מצליח לאכול הרבה דם ותאונות בשנה אחת, אז מה זה מופע רוק אקסצנטרי בשבילו? מה כבד ההפסד כן?

אני מוכן לשים כסף (וירטואלי!) שזו המהות של המחשבה שגררה את ההתפתחות של המופע המרשים "מופע החיים של מוטי פנאן". שמו היה בעבר "מופע החיים של מוטי פנאן וצופי רמת-גן" אך בגלל כמה טעויות לא-ברורות ומחסור בדיו (וכנראה גם כמה עוגיות צופיפינקיות מורעלות) הוחלט לקצר את שמו. מאז שאני מכיר את המופע, מלפני שנתיים לערך, הוא ממשיך ורץ פה ושם. קהל יש, ברוך השם. בחיפה, בקיבוץ דן, בג'ה-פאן ובתמונע בעיקר, רץ המופע ההיסטרי הזה עם קהל מעריצים אדוק.

לפני כמה זמן הוחלט להרים שם את אותו המופע – רק על במת הסינמטק. אולם עם 400 מקומות ישיבה ופאסון של אולם קולנוע צרפתי של סטודנטים בשנות ה-60. יעני, איכותי-פלצני. הקונספט נבנה, החזרות נחרשו, המתופף והבאסיסט הוחלפו, הצ'לנית באה והצ'לן הפך לבאסיסט, שירים נחתכו באכזריות (אכזריות, אני אומר!) וחזרו והנה קם מופע החיים של מוטי פנאן על בימת הסינמטק ביום שישי האחרון, 4.2.2005.

אח, כמה מרשים היה!
מי שלא מכיר את המופע הזה או את אחיו הקבארט-האפל "מופע החיים של גוטל בוטל" (יש קשר בינם) חייב לעצמו ללכת לראות את זה. אחרי מסע שכנועים נמרץ הצלחתי להביא רק ידידה וחבר ללהקה אחד (המתופף). שניהם התלהבו מאוד, אמרו שזה משהו שהם לא ראו מעולם בארץ, המשיכו להתרשים עוד שעות מאוחר יותר ולהתלונן בפניי שלא הבינו כלום. אז העלילה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היא משהו כזה:
מוטי הוא נער שמאוהב בנערה ושמה כותל. היא לא שמה עליו הרבה קצוץ, בעיקר כי הם באים ממקורות שונים (שבט צופי רמת-גן נגד בני עקיבא שולתים!!1). הוא הולך לחפש את עצמו ומוצא את התשובה בארץ השאנטי-באבות, הלא היא שאנטיבאבא-לנד, שם הוא פוגש כלבה סקסית במיוחד, את פיאט השאנטי, משטרה ומה לא, יוצא משם גורו מלא-בינה וכל טוב ויוצא לכבוש את לבבה שוב.
כל המופע בנוי משירים בלבד, בלי מערכונים או משהו, שלא תטעו. לא מדובר בסטנד-אפ, אם כי נתי אורנן, הוגה המופע, שולט בבמה בלי עוררין. מלבד היותו זמר די בחסד (לא הייתי אומר ממש בחסד, אבל הוא יודע לשיר. זה יותר טוב ממני), נגן לא-רע בגיטרה ובחור נאה בלי קשר – הוא תיאטרלי, נותן שואו לא-נורמאלי ופאטאלי (עוד חרוז ואני מפטר את עצמי). בעיקר הורגשה נוכחותו של יורם לוינשטיין, המורה והסטודיו למשחק, שנתי למד אצלו כנראה דבר או שניים מוצלחים במיוחד.
את נתי מלווים חברי הלהקה הנהדרים:
תום קלנר, צ'לנית מוכשרת במיוחד וכנראה הסיבה למה חצי מהסינמטק הוצף בריר ובגברים ממלמלים.
טל וגנר כגיטריסט מוכשר עם מניארות של "תעזבו אותי, בחייכם" ואלפיים אפקטים זוהרים, גם בגיטרות וגם בחליפה המשונה שלו.
יובל בר און, הצ'לן הקודם וקאובוי כוחני בהחלט. בנוסף הוא גם הגורו צוזאבה (חייבים לראות כדי להבין).
שלומי טוויג כמתופף, רכש חדש ומוצלח במיוחד, יושב חזק על הביט ולא מפריע לו שהמיקרופונים כל הזמן נופלים עליו.
הילה גושן שרה כאילו היתה בפרסומת לדיאט יופלה.
איתי בוצ'ן כפאנקיסט-דיג'רידו (!!) מגניב לאללה.
מירב שחם כחלילנית-צד (המשך מתבקש צונזר).
ונתי, כמובן, עושה את כל השאר.

בנוסף, על המסך מאחורה, כקונספט שאומר שההופעה צריכה לכלול את כל החושים והסיפור צריך להיות מסביב לקהל במשך כל המופע – הוקרנו קטעי וידאו של צמד delight (יפעת לבני ושגית גיירמן), שקשורים מאוד למופע והייתי מציע להשקיע בהם גם זמן, אם כי זה קשה בעיקר כי יש בהם קטעים קצת פסיכים של לב חזיר משופד ע"י מסמרים חלודים. אכן, בנות נחמדות.

זהו מופע מצחיק, מרשים, צבעוני, מופק לתפארה וכייפי במיוחד שלא, אני חוזר שנית ואני מקווה שהלהקה תקרא פה יום אחד (זה עבד עם הגרובטרון…) לא מתאים להופעה בישיבה. לפחות בחלקו. לפחות שיהיה מקום לרקוד בצד.. :)

היה שווה כל 40 שקל שעלה, ואני אמשיך לעדכן ברגע שיהיו להם עוד הופעות.

אה, ויש הופעה של אטליז ב-9.2, אבל זה כבר לא מקורי. :)