ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש פברואר 2006

מסיבה, 17.2.06

יום ראשון, 19 בפברואר 2006

אוח, כמה שאני אוהב לעשות מסיבות בבית. :)

ביום שלישי קלטתי שההורים נוסעים לסופ"ש לבני ברק (אל תשאלו) ולי יהיה בית ריק. מיד רתמתי את בוטן לעבודה כדי שיזמין את כולם, מכיוון שחוץ מרני יהב הוא האדם הכי מקושר שאני מכיר. אמנם לא לברנז'ה (אני מנסה להתחרות ברני על זה, וזה גם תלוי על איזה ברנז'ה מדברים), אבל למלא חברים כאלה ואחרים. אז דאגתי לשני דברים: אחד: שהוא יזמין מליונים, שניים: שבם יביאו כובעים. למה? ככה. כי רציתי theme כלשהו למסיבה, והדבר הכי מהיר שחשבתי עליו הוא כובע.
כמובן שזה קשור לזה שיש לי את הכובע הכי מגניב בעולם ולא משנה איזה כובע תביא – שלי ינצח. בפיטאליטי.

הגיעו איזה 25 איש, אם לא יותר. בשלב מסויים של המסיבה הרגשתי כמו קפיץ – ישבתי על הרצפה גמור ואז הייתי רץ למקום מסויים וחוזר אחרי כמה דקות להתיישב באותו מקום כאילו לא זזתי בכלל. אני לא בטוח שאני זוכר את הדברים הנכונים, אבל אנשים טוענים שהמסיבה הזו נלחמת בקלות במסיבה הקודמת, בה דורון השתכר ומצא את עצמו מדבר לאסלה לילה שלם ומאבד את ההכרה פעמיים. אחחח, היו ימים.

ובכן, לתמונות מפלילות לכו לכאן.

מי שלא בא – עוגה.

food fight

יום רביעי, 15 בפברואר 2006

בעקבות החופש הגדול הבא עלינו לטובה (אחרי שישה מבחנים בשבוע אחד גם יום שבו רק עובדים 8 שעות נחשב חופש) נהייתי עצלן יותר מהרגיל, שזה בעצם עצלן באותה מידה אבל עם חשק עז לעשות שטויות. מבין ה"שטויות" האלה הצלחתי להוציא הודאה שאני אוהב לבשל. אוקיי, אז אני יודע להכין כמה סוגי פסטות (עם רטבים סוף!), מרק עוף, טחינה וסופלה שוקולד חם ונוזלי אותו אני אוהב לכנות "וולקנו".
אז די עם כל הפסטות האלה, לא? אי אפשר להרשים בחורה עם פסטה. זה משהו שכל גברבר יודע להכין (בתור שיעור ראשון באיך להרשים בחורה, הו טבע אכזר וציני?). אני יודע להכין וולקנו! בנות, להירגע, החולצה הזו נקרעת בקלות. נו, די.
בכל מקרה, שעות שיעמום רבות, שאני ממש ממש מתעב, הביאו אותי לעשייה של שני דברים שונים, לא קשורים בכלל ליום האהבה (יאק) אבל כולם מקשרים אותם בשבילי, אז לעזאזל עם זה.

דבר ראשון, לפני שלושה ימים קניתי חרציות וצבעי מאכל וניסיתי לצבוע אותן. אתם מכירים את זה.. כולם עושים את זה מתישהו ביסודי – לוקחים פרח לבן, שמים אותו בכלי עם מים כחולים או אדומים ואחרי כמה ימים הוא מקבל את הצבע שלהם. רעיון מדליק וקל לביצוע. כביכול. לי יש אולי דמיון רחב, אבל הכשרון שלי במה שאני אוהב לכנות "ידע כללי" יותר צר מה.
ולכן הפרחים שנקנו כשהם כמעט בשיא פריחתם נהפכו לעצובים מאוד והדבר האחרון שאפשר לעשות איתם זה להגיש לבחורה. אולי אם אתה מנסה שיזרקו אותך מכל כיכרות צור יגאל (הופה, החלקתי פנימה רמז מאיפה הבחורה ואפאחד לא שם לב!).

כמובן שרק אתמול חשבתי שאולי הן באמת ארוכות מדי, החרציות, והצבע לא מגיע עד למעלה. ואכן אחרי גזירה וכמה שעות ציפייה דרוכה הן החלו להיצבע, אבל באמת שבמצבן הנוכחי גם גוש ברזל מחליד נראה יותר רומנטי.

הדבר השני שעשיתי, הוא כמו שאמרתי – לבשל. יותר נכון, לאפות. גבר חייב להרשים בידיעה רחבה של סוגי התעללות באישה. כלומר: ללמוד להכין הרבה סוגים של עוגות שוקולד. והפעם, מתכון של טארט שוקולד מיוותי לחלוטין שכנראה יכניס כל אדם שפוי לקומה לשבועיים. המטבח נראה כמו אחרי מלחמה: שוקולד מריר מפוזר כאן וכאן, ריח שרוף, קמח על כל הבגדים. אחח, זה היה כיף. אחרי שסיימתי למצוא את כל הרכיבים התחלתי גם להכין את העוגה עצמה.

כרגע היא בתנור אחרי שאפילו אמי לא הבינה מה קרה כאן, ולמה העוגה לא נהפכת ל.. עוגתית. נוזלית מדי, הכלבה (אני מדבר על העוגה, כן?). שלא לדבר על זה שהשוקולד המריר הנהדר, 72% מוצקי קקאו לא הגיב יפה למטרה שלי להמיס אותו ונשרף. אני מפחד לטעום את זה, ברצינות! מזל שאני לא חייב את זה למחר או משהו.

ובכן, נסיונות להעביר את הזמן לא כושלים פשוט כי.. וול.. אם הייתי מצליח לצבוע את הפרחים או לאפות את העוגה ולהוציא אותה מהגיהנום כשהיא טעימה – כנראה הייתי ממשיך להשתעמם. אז טוב שהפכתי את המטבח לשואה ואת העוגה לגרעינית. רק ככה לומדים.

***

ולמשהו שונה לגמרי:
"השרת העיוור" אהובי עשה לא מכבר פרוייקט החלפת מיקסטייפים. עכשיו, אחרי שהפרוייקט נגמר והשרת גם הספיק לעבור סרבר (נמנעתי ממשחק המילים הצפוי) כולם מעלים את המיקסטייפים שלהם לאתר של המתרגם הזועם, אבי הפרוייקט. גם המיקסטייפ שלי שם, אז לכו להתפרע!

ק.

ניסיון נוסף ליצור פרובוקציה גירסה ב'

יום חמישי, 09 בפברואר 2006

שסק דפק פוסט על מעלליו של מפכ"ל המשטרה משהקראדי בתקשורת (חגי, מה עם איזה קומיקס בהשתתפותו? כבר יש לך חסינות תקשורתית, לא? :)

בעקבות כך, נזכרתי בתמונה הבאמת מוכרת של קראדי שבאמת נחקקה בהיסטוריה: