עונת הקאמבקים

לירון התותח קנה שטח באיזה סרבר. בעקבות כך קיבלתי מספיק מקום בשביל האתר (שתופס, כידוע, מחצית מהשטח שלירון קנה). עד עכשיו לא עידכנתי כי לא היה מקום. באמת. תאמינו לי. למה שאשקר?

בקיצור, לענייננו. בניסוי סוציולוגי מרתק ומבדר שביצעה שרון מהבלוג "דברים קטנים" גילינו, שוב, שפייסבוק זה מעוז פרוץ לחלוטין לכל דרדק בן 13 שמתחזה לסינדי קרופורד, סוטה בן 45 שאוהב ילדים ומתחזה לקרמיט ומה לא. תכל'ס, אני מתאר לעצמי שאין סיבה שמישהו יתחזה לאיזה חברה-לשעבר שלי, בטח לא למישהו מספסל הלימודים, אך הניסוי הראה שזה אפשרי.

אבל בואו נדבר רגע על הלהקה שלי, Laid 8 (חכו, יש חיבור בין הנושאים בהמשך.).
רותם עזב את הלהקה. לא משנה על מה ולמה, רק נגיד שאנחנו מקליטים EP בדצמבר. זאת אומרת, הכל קרה בזמן הלא נכון ובצורה הכי לא נכונה שאפשרית. כרגע הלהקה מונה ארבעה חברים – טל, דייב, עודד ואני. אנחנו עדיין מחפשים זמר ועכשיו גם גיטריסט נוסף. אם אתם מכירים – שלחו אותם לאימייל. ההכנות להקלטות כוללות שתי חזרות בשבוע עם נסיון לדחוס עוד חזרת בס-תופים באותו שבוע. זה לא תמיד מסתדר לנו, כי אני עובד בשתי עבודות ועודד לומד ברימון בנוסף לעבודה שלנו. אופיר, המפיק המוזיקלי שלנו וגם הסאונדמן, טכנאי ההקלטה וספק הבורקסים והרוגעלכים, מגיע כבר חודש לכל חזרה. הוא מקשקש במחברת גדולה ואדומה דברים שהוא לא נותן לי לקרוא, מטייל בחדר בהפסקות שלנו ומשמיע קולות כדי לבדוק את התהודה של המקום ומציע הצעות ייעול ושיפור על ימין ועל שמאל.
בין לבין, אני מוצא זמן לאט-לאט ליצור שם ללהקה. יש לנו מיספייס עם שני השירים שהקלטנו אז בשדרות, שאני מתכנן לעצב מחדש. יש לנו גם עמוד ב-UnReleased הישראלי והשבוע פתחתי עמוד בפייסבוק והנה ההקשר המיוחל מגיע:
כדי לפתוח דף אמן (או חברה, או מותג או לא יודע מה) צריך להוכיח שאתה אכן בא-כוחו של האמן או האמן עצמו. עד אז אי אפשר להתחיל לעבוד על העמוד. הם מבקשים איזושהי הוכחה טקסטואלית מצולמת שאני אכן אורי אופיר. כדי לפתוח את העמוד של Laid 8 נאלצתי לסרוק את תמונת רשיון הנהיגה שלי ולשלוח אותה לפייסבוק. העמוד, כמובן, אושר. עכשיו כל מה שנותר זה לשלוח חברים אליו ולהשתלט על העולם.

But that got me thinking. בצורה מסויימת, זה אומר שיש איזה סטודנט חסר-מזל, אי שם בארצות-הברית, שכל העבודה שלו בפייסבוק היא לעבור על תמונות רשיונות, טקסטים של חברות תקליטים או עורכי-דין או יחצ"נים ותעודת זהות סרוקות ולאשר אותן אחד-אחד. זו נשמעת כמו עבודה סיזיפית, משעמת ובכלליות מהגיהנום. כמובן, זה אומר שהאמן הוא אכן האמן או נציג מורשה שלו אבל זה גם אומר שפייסבוק מתחילים לאסוף מספרי זהות או מסמכים חשובים אחרים. זה קצת מטריד. בנוסף, אני מניח שאפשר לעקוף אותם. בעצם, אני יכול לפתוח עמוד על שם מישהו מאיירון מיידן, לפברק איזה מכתב עם חתימה מהלייבל שלהם ולהיות כאילו העמוד הרשמי של הלהקה ברשת הזו. ובכל זאת, יכול להיות שהדרך הזו לא הומצאה בכדי לדאוג לגמרי ל"טוהרה" של פייסבוק אלא רק כדי לסנן קצת את הבררה. נראה איך זה יעבוד בהמשך.

לכתוב תגובה