I drew blood today

רק ארבע מבחנות. האמת, אכזבה. ציפיתי להרבה יותר.

מה שכן, ראיתי אתמול הצגה של בית-צבי. הצגה שנקראת "אנרכיסט מפוקפק". מחזה של דאריו פו מ-1970, איטלקי שאהב, כנראה, לדבר הרבה, כי הוא כתב כמות כל-כך גדולה של טקסט, שההצגה ברובה מונולוג אחד ארוך (וטיפה מייגע, יש לציין) של הדמות הראשית.

הסיפור הוא ככה: מתישהו ב-70' אירע פיצוץ בבנק החקלאי במילנו שבאיטליה ונהרגו 12 אנשים. המשטרה פתחה בחקירה והועלו חשדות לגבי מעורבות של גורמים ממשלתיים. המחזה נפתח בקטע חמוד ואילם (אבל עם אחלה מוזיקה) בו שני שוטרים מכפכפים חשוד במעשה. רגע אחד יש חושך על כל הבמה, ורגע אחרי הם מתבוננים מעבר לחלון. האם התאבד החשוד או שהעיפו אותו?

אחר-כך מגיחה הדמות הראשית, פסיכופט לא-קליני (יניב ביטון המעולה) שברשותו יותר מדי האשמות לגבי התחזות לכל דבר כמעט, מעורך-דין לטבח.. מה לא, בעצם. שופט הוא עוד לא היה, וכשלא משגיחים עליו לרגע הוא מגלה ששופט עליון אמור להגיע ולנהל את החקירה מול השוטרים בחדרם. הוא מתחזה לשופט ומנהל את החקירה בעצמו, כשברגע זה נפרצים כל הסכרים והבנאדם מדבר כאילו אין מחר והוא חייב להספיק להגיד הכל בשעתיים של הצגה.
ההצגה, איך לומר, פסיכית. הטקסט מעובד ממש טוב והוא קולח ומבריק לעיתים, אבל באיזשהו שלב כבר מתמסמס הרעיון מאחורי ההקבלה המתבקשת למדינת ישראל בפרט ולנפש האדם בכלל. אז נכון שמדובר כאן על צוות שחקנים מאוד מוכשר (ליאור חמו, דביר פרץ, אייל פרידמן [לא ההוא]) והם משחקים יפה מאוד מאוד את הדמויות, עד כדי קנאיות… אבל משהו כאן צעקני מדי ומהיר מדי. אני חושב שעל איכות לא צריך לוותר, אז אפשר היה לוותר קצת על הכמות ולקצץ כמה משפטים (או פסקאות, או עמודים) של טקסט לפסיכי. הוא מדבר הרבה יותר מדי. ממש מוגזם לפעמים. מצחיק הוא כן, ונראה שהרבה פעמים הוא פשוט דופק סטנד-אפ על הבמה, אבל חייבים להרגיע קצת.

מה שכן, יש ביצוע מרשים לרפסודיה בוהמית של קווין. :)

טוב, אין לי ציון לתת. מה אני, מבקר אומנות?

תגובה אחת לפוסט ”I drew blood today“

  1. מאת כוסאמקום!:

    http://www.kusem.com/

לכתוב תגובה