I am your Uncle Sam

היום התחלתי לעבוד בשבע בבוקר. אלו לא החדשות הטובות, מכיוון שאתמול סיימתי לעבוד באחד-עשרה בלילה, לקחתי אוטובוס הביתה והצלחתי להירדם רק באחת. בנוסף, הייתי צריך לקום בחמש ורבע כדי להספיק להגיע בזמן.

אבל מה, איך שקמתי, בחמש ורבע, והתמתחתי, ויצאתי מהחדר – הטלפון בבית צלצל.

ידוע לכולם שטלפונים כאלה, לבית, בשעה כל-כך מוגזמת מרמזים על שני דברים:
1) משהו טוב מאוד.
2) משהו רע מאוד.

ואני, רק התעוררתי, רק יצאתי מהחדר שלי ואני כולי בשוק… אני אפילו לא יכול לחשוב על לענות, אני רק בהלם מזה שיש טלפון בשניה שאני קם מהמיטה. אחרי שלושה צלצולים אבא שלי זינק מהמיטה וענה לטלפון והחדשות היו טובות – גיסתי חטפה צירים, וזהו, היא הולכת ללדת. אז אני אהיה דוד אורי פעם שניה-כי-טוב!

אח"כ אמא שלי נסעה אליהם הביתה, כדי לקחת את הילדה שלהם לרופא, כי בלילה היא חטפה התקף אסטמה (או אסתמה. צריכים לזכור לבדוק מה נכון יותר) ובדרך אמרה שהיא מאוד הופתעה לראות אותי ער בשעה כזו, בעיקר כי היא חשבה שהטלפון העיר אותי ולטענתה "אתה הרי לא תתעורר גם אם יסתובב גדוד טנקים בבית".

אז הגעתי לעבודה, כאב לי הראש, עבר לי אחרי הארוחת צהריים. בשתיים ורבע יצאתי מהעבודה והתקשרתי אל אבא שלי, שאמר לי שכרגע גיסתי עוד לא יולדת, אלא מחכה שיגיע הרגע. התקשרתי לאחי והוא אמר שהוא יחזור אלי עוד כמה זמן, כי הוא לא יכול עכשיו – ואיך שהגעתי הביתה התברר לי שאני דוד, שוב. :)

איזה מגניב!

לכתוב תגובה