Have you past through this night?

(מתנגן לקצב נשימותיי: Explosions in the Sky – Have You Passed Through this Night?)

זהו! הגיע הזמן להפסיק להיות סאצ' א לייזי באם ולהתחיל להניע את עצמי.
הנה הבעיה הנוכחית. כסף יש, תודה לאל ובעזרת השם. אתם יודעים, עבודה זה משהו חכם שכדאי לעשות כדי להרוויח כסף. עכשיו, אמרנו שיש כסף. מה אין? חברים. לא בדיוק נעלמו או עזבו אותי או זרקו אותי לכלבים (עובדה שיש לי לפחות להקה..), אלא פשוט חבר ממש ממש טוב שלי, כזה שאני מכיר שנים וגר שני מטר ממני עזב לקורס קצינים. עוד אחד, שגר יותר רחוק, גם עזב יחד איתו. שניהם הולכים לעשות שש שנים בצבא. עכשיו אני כאן.
אני עובד.
חבר טוב שלי עובד.
אחרים עובדים.
עוד חבר בצבא כל יום עד הלילה (ממש מאוחר) ואין לו חיים מלבד סופ"שים, לצערינו.
חברה גם אין לי.
הה.
נותר לי רק לתכנן את ימיי הארוכים והמשעממים. בנוסף, התחלתי להרגיש בשבועות האחרונים עייפות לא נורמאלית. פעם, כשהייתי עוד בצבא, כאילו היתה לי סיבה (לא תמיד מוצדקת) להתעורר כל בוקר. הייתי מגיע עם אבא שלי עד ליצאת השלום באיילון, הולך ברגל עד ליחידה (ליד הקריה), עולה במדרגות ועובד כל היום. בערב הייתי כבר יוצא הביתה, מהלך לי בקלילות ובמהירות לאוטובוס ואח"כ עד הבית. בערב הייתי יוצא, או שהייתי נמרח בבית עד אחת בלילה ואז הולך לישון וקם שוב בשש. היתה רקורסיביות כזו, קצת משעממת.. אבל לא הרגשתי שאני סחוט כזה.
עכשיו אני פשוט סחוט. פיסית אני מרגיש חלש. וההחלטה ההיא שלקחתי לפני חודשיים פשוט לא יצאה לפועל אז אמרתי שדי, מספיק, והוצאתי אותה לפועל היום:
מחר, 10:00, אימון שחייה עם מאמן (יש היאמרו שזה בעצם ללמוד שחייה מחדש, אבל כשאתם לא שוחים חתירה או גב במשך עשר שנים אתם שוכחים.. :).
אח"כ, בערב, אני עובד. אבל למי אכפת. אחרי כמה אימונים אני אמשיך לשחות לבד. שלוש פעמים בשבוע. אם אפשר אז יותר. לא פחות משתיים. בקיץ אני עוד אציג וואחאד גופה, אז בנות, היזהרו – אני מתכוון להישאר להיות שחיף וגם אתלטי. או יה!

הבעיה הנותרת היא הכובע הזה. יש לי הרבה שיער, כידוע. מי שלא, שידע. זה עוד לא שיער שאפשר לאסוף לקוקו. פשוט רעמה. הבעיה שקניתי היום כובע מסיליקון שכזה, של אדידס, אבל אני לא יודע איך לחבוש אותו! מה עושים איתו? גיסתי אמרה לי להתחיל מהמצח אחורה, אבל נשארים לי כלמיני שוונצים גדולים מהצדדים וזה ממש.. אה.. מעליב! שלא לדבר על זה שלהביט בי במראה עכשיו זה מלחיץ. פתאום אין לי שיער. אני נראה כמו כדור באולינג מס' 12 (אדום, הצבע של הכובע) שצריך ללכת דחוף לרונית רפאל. ולא יודע מה לעשות עם זה.. ישבתי מתוסכל במשך חצי דקה והבטתי בבבואה של עצמי עד שהפחד חלחל כל-כך עמוק שהעפתי את הכוסע מהר מהראש ואמרתי שזה ממש נראה רע.
כמו זרעון אדום מוכן לקרב.
אוף, אני כל-כך רזה.

די, ממחר דיאטה.
לילי טיב!

לכתוב תגובה