sleep is for the weak-hearted

ובכן, זה היה ברור שזה יקרה לי יום אחד.
לאחר ארבעה ימים (או לילות, בעצם) שבהם אני לא מצליח לישון כמו שצריך, בעיקר בשעתיים הראשונות (קוראים לזה להירדם) החלטתי שדי, בלתי אפשרי ללכת עכשיו למשמרת של שבע שעות בתשע בבוקר. קמתי בשבע, אבל באמת קמתי רק בשבע וחצי, בדקתי מתי הרופא נפתח והתקשרתי לעבודה להודיע שאני חולה. אמנם לא משלמים לי על יום מחלה אחד, אבל אני אשיג בו לפחות שני דברים:
1) שינה!
2) הסבר טוב למה התרופה החדשה נגד האלרגיות עושה את ההפוך ממה שתרופה כזו אמורה לעשות במקרה הרע – ומשאירה אותי ער שעתיים בלי אפשרות להירדם.

ולא תגידו לא הייתי עייף. חזרתי אתמול מחזרה עם מפיק! גיס שלי, למען האמת. חזרה שבא שניניו ת'צורה לשיר אחד, והחבר'ה כבר מתים לעוד אחת. אז באתי הביתה בשתיים בלילה, אחרי שישנתי במהלך היום איזה שלוש שעות טובות (!). אני לא אמרו להמשיך להיות ער כל-כך הרבה זמן. לקחתי את התרופה שהתחלתי לקחת ביום שישי וזהו – שעתיים אי אפשר להירדם. זה נוראי! אני מת לישון.. :(

היום יש הופעה של אטליז. אני הולך לרופא עוד מעט ואז אלך לישון עוד קצת. אם זה יהיה נורמאלי אני אלך לשחות. אם לא אז לא. להופעה אני מן הסתם מגיע. בתקווה עירני, אבל לא להרבה זמן.

(יש לציין את העובדה שזו פעם ראשונה שאני מחסיר משמרת במשך חצי שנה של עבודה!)

לכתוב תגובה