שמונה שוכב והשבועיים הקרובים

20 במאי 2007 מאת KaBuKiM

ביונד ריפייר החליפו את שמם. מעתה אימרו Laid 8. מי שלא מבין מה זה שיצייר שמונה שוכב.

אז:
ב-22.5 אנחנו מופיעים ב-Sublime Sound Bar, בסלמה 53 ת"א. כבר הופענו שם ואנחנו ממש מתים על המקום.
ב-28.5 אנחנו מופיעים ביום הסטודנט של HIT, הלא זה המכון הטכנולוגי של חולון, עם שלוש להקות נוספות – שימו לב, זו תחרות ואנחנו הכי טובים. הכניסה חופשים לסטודנטים של האגודה ו-30 שקל למי שלא.

והחדשה הכי חשובה היא שהזמרת שליוותה אותנו מאז הקמנו את הלהקה, אלה מעתוק, יצאה מההרכב. אפשר לקרוא לזה חילוקי דעות מקצועיים. בכל מקרה, אנחנו מחפשים זמרת חדשה – אז אם אתם מכירים אחת, או שאתן אחת – שלחו אותה אלי או למיספייס החדש שלנו.
דרישות:
מקצועית
אישיות כובשת
פרפורמרית מלידה
שדיים ענקיים

כן ירבו מועמדות. :)

וינוגרד וכו', מערכה ראשונה

02 במאי 2007 מאת KaBuKiM

כל בלוגר מרגיש צורך לפרסם את דעותיו על הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד שהתפרסם לפני כמה ימים. כל אחד מוצא את הדברים שבאמת מפריעים לו בדו"ח וגם אני מוצא. כן, כן. אני אשכרה קורא את הדו"ח הזה. הוא לא כזה מעניין בכמה עשרות עמודיו הראשונים, הכוללים כלמיני הסברים יבשים על עדויות ועל פעילות הועדה. זה לא באמת מעניין אותי. אני מחפש את הדם, כידוע.
והנה הוא מגיע, כבר בעמוד 57, כשמתוארות שלוש מערכות שונות שעוצבו בצה"ל בסוף 2005: אחת שמתאימה להווה – קרי שמירה על הגבול ופעילות שוטפת רגועה; אחת בשם "שוברת הקרח" שנועדה לתקופת הסלמה כללית שמתוארת כ"ניצול הזדמנות, פעולה קצרה… אך גם תוך שמירת האופציה של חזרה לשגרת הביטחון השוטף"; והתוכנית השלישית בשם "מי מרום" שהיא בעצם מלחמה לכל דבר, הכוללת תמרון קרקעי רחב בדר' לבנון. עמוד אחד לפני הרשימה הזו מוסבר שהיו שתי תוכניות בשם "שוברת הקרח", שאף אחת מהן לא אושרה סופית ולכן הכוחות בשטח, במהלך הלחימה, לא באמת ידעו איך אמורים להתייחס לתוכנית שהם מבצעים.

ובעמ' 62:

מ"מ ראש הממשלה קבע כי: "אנחנו צריכים להיות מוכנים עם דפוסי תגובה שמותאמים לסוג הגירוי שיתקיים" 113 . הוא הביע תקווה ש"מישהו מכין את התכניות האלה",הרמטכ"ל השיב כי "הן קיימות" ומ"מ ראש הממשלה הוסיף וביקש ש"בהזדמנות קרובה היינו רוצים לשמוע אותן". הרמטכ"ל אמר: "הן קיימות ומאושרות על ידי כולם". מ"מ ראש הממשלה אמר עוד: "לא הייתי רוצה להמתין חלילה לאירוע כדי להתחיל לשקול. אני מתכוון לאירועים מעצבים ולא לאירוע מזדמן…".

משפט אחד אחרי נכתב: "לא מצאנו עדות לכך שתכניות אלה אכן הוצגו לראש הממשלה או לקבינט המדיני- ביטחוני בצורה מלאה ומסודרת וממילא לא אושרו על ידם."

אז כאילו, אם אני מבין נכון… חלוץ שיקר? הוא לא ידע שאין תוכניות מאושרות? אפאחד אחר בשולחן הדיונים לא אמר זאת? יכול להיות שכולם לא ידעו?
יכול להיות שקצת איחרתי את המועד לרדת על חלוץ. כבר ירדו עליו הרבה אחרי המלחמה עד שהוא התפטר. אבל אני, רק עכשיו קראתי את הדו"ח, ומה שאני מגלה בו זה לא "חוסר מוכנות של צה"ל" או בלבול ברמת הכוחות בשטח. היו שלוש תוכניות שונות שהיו קיימות יותר מחצי שנה ואפאחד לא אישר אותן. זה לא בלבול – זו אוזלת יד. לא רק של הרמטכ"ל, אלא של כל מי שנגע בזה. של מז"י, של פצ"ן ושל האלופים ותת-האלופים והסגנים שלהם. מכאן אני מגיע למסקנה שאם חלוץ היה מחכה עד עכשיו בתפקידו, הוא היה מתפטר. עוד לא נגעתי בפרץ ואולמרט, אבל לדעתי אדם שעשה טעות כל-כך גדולה וארוכה לא היה יכול להישאר בתפקידו.

אני אמשיך לקרוא עוד את הדו"ח. מעניין באילו עוד דברים אני אתקל.

לך תעשה ריסט לפיתה

25 במרץ 2007 מאת KaBuKiM

היפופוטם חזרו והם מצחיקים. ממש. פסיכים.

ריקוד… מסוכן!!1

25 במרץ 2007 מאת KaBuKiM

יצא לי לראות את 5 הדקות האחרונות של הסרט החדש של במאי הסרטים המהולל מנחם גולן. אותו במאי שהביא לנו סרטים מדהימים כמו "מחץ הדלתא" ו"לופו" הישראלי (אבל היו גם "מבצע יהונתן" ו"קזבלן").
אותו במאי דגול, שעם השנים רק משתבח כמו יין טוב, הוציא עכשיו את הסרט "ריקוד מסוכן" ואני מוכרח לציין שבחודש האחרון כל סדרני הסינמה סיטי, ואני מביניהם, קיוו לקבל כרטיס חינם להקרנת הבכורה של הסרט, שלא לדבר על לשמור את שתי השורות הראשונות רק לנו.
ובכן, לא ראיתי את כל הסרט, אבל חמש הדקות האחרונות מספיקות כדי להבין כמעט את כל העלילה. לא שזה כזה מסובך. הנה מהוויקי של הסרט (בחיי! יש ספויילרים):

יוסף דוידי (המגולם על ידי זוהר ליבה), בן ה-24 המתגורר בעיירת פיתוח, מובטל מאז שסיים את שירותו הצבאי. את מרבית זמנו הוא מבלה ב"כיכר הברזלים" של העיירה, ובלילות הוא רוקד בדיסקוטק הייחיד בעיירה, יחד עם חברו המוסכניק שרוקד ברייקדאנס- נעד דתי שרוצה להיות רקדן, ועם חברו הספר (המגולם על ידי עומר ברנע), שעושה חיקויים של אלוויס פרסלי. תום (המגולמת על ידי מיכל אמדורסקי) בת ה-23, מוכרת דגים בשוק במקצועה, מאוהבת ביוסי. אנאבל (המגולמת על ידי אליאנה בקייר), בת ה-19, ממוצא גרמני, לומדת באלט ורוצה להיות כאימה המנוחה – רקדנית בלט ידועה ולנצח בתחרות ריקודים. יוסי ואנאבל נפגשים בתחרות "אלופי הריקוד" ומתאהבים.

מה כבר יכול בחור צעיר כמוני לרצות מסרט? קצת מצחיק, קצת עצוב, מתח, התגשות קולוסיאלית בין מעמדות וכוסיות רוקדות בבגדים מינימלים. ומה יכול לרצות סדרן בסרט הזה? שיבואו כמה שפחות ערסים.

עכשיו תשמעו… אני לא אוהב לתת ביקורות על דברים בלי שהשקעתי בהם צפייה או האזנה ברוב קשב, באמת שלא. אבל בחיי, שאם הייתי יושב בבית וצופה בעובש גדל על מסך הטלויזיה שלי, בעודו מראה שלג בלבד – הייתי נהנה יותר. למען האמת ברגע זה ממש, כשאתם קוראים את הפוסט שלי, ואפילו כמה דקות אחר-כך, כשתסיימו ותלכו לשירותים או לאכול או סתם ליוטיוב – עדיין יהיה לכם יותר מעניין מהסרט. אם הכלב שלכם יתעטש בקרוב – זו פיסת קולנוע יותר טובה מכל "ריקוד מסוכן"!
רבאק, לבחור יש מספיק כסף בשביל לעשות סרטים. הוא לא איזה סטודנט תפרן לקולנוע בת"א – והוא גם עושה סרטים די הרבה שנים – אז למה הוא מביא עורך שעונה לשם ז'יל בן-דוד?! לא יכול להיות עורך טוב, בעולם כולו, עם שם כזה! עוד יבוא ז'יל ויגיד לי "הלו הלו איך אתה מדבר" אבל בחיאת, כששומעים קהל מריע בתחרות ריקודים אני מצפה לראות את קטעי הסרט בו הקהל עומד ומריע, לא יושב ושותק. וכשהמוזיקה מתחילה אני מצפה לשמוע משהו באיכות סבירה, לא שירים שנשמע כאילו ילד בן 4 עשה להם rip באיכות גרועה במיוחד.
עובש שמתפתח עכשיו 4 מטר מכם מתחת לכיור במטבח מצלם סרט, אפילו בטעות אם הוא מתפורר ונופל על מצלמת וידאו ולוחץ בה על כפתור ההקלטה, יותר טוב מהצלמים של הסרט. איך יכול להיות שזוג רוקד במשך דקה ורואים אותם זזים נטו 3 שניות?

עובש!!

אפילו הערסים שיצאו מהסרט, המיץ של הבררה של הצגה תשיעית בסינמה, יצאו בארבע ורבע מהסרט ופלטו "מה זה החרא הזה?!"

אם היה לי סולם הייתי נותן אותו לעצמי בראש.

יומיים וחצי של חסד

19 במרץ 2007 מאת KaBuKiM

למהנט, כהרגלם, מכסחים כל דבר חדש שנבנה בארץ, בלי לתת לו את ימי החסד הראשונים שמגיעים לו – בעיקר כשמדובר בגשר או מחלף חדש. את הגשר החדש ליד קניון איילון כבר לא פוקדים "פקקי מילניום" ולמען האמת הנסיעה שם די נוחה, יחסית לגשר לא גמור.
עכשיו נפתח גשר גלילות וממש אפשר היה לשמוע את כתבי למהנט נכנסים לאוטו עם ציוד צילום והקלטה ונוסעים לכניסה אליו כדי לתפוס בעדשה כמה נהגים טועים. למי שאין כוח לקרוא – הכניסה לגשר, לטענתם, משולטת בצורה שגורמת לנהגים להתבלבל והם צריכים לבחור בין שלט ענק וכחול שכתוב עליו "תל אביב-יפו דרך איילון {20}" ולבין שלט ענק וירוק שכתוב עליו "תל אביב-יפו דרך נמיר {2} | ירושליים-אשדוד {5}". מצולמים שם כמה נהגים שנעצרים באי התנועה שבין הנתיבים האלה ואז מחליטים להיכנס לנתיב לדרך איילון.

מה שלא הזכירו בכתבה של למהנט, אבל המגיבים דאגו להזכיר, זו העובדה שיש שילוט גדול וברור גם קילומטר לפני המחלף וגם 750 מטר לפני, ואולי אף 500, אבל לא יצא לי לבדוק.

מגיב מספר 30 מבין כמוני:

30. איילון דרום, קיבוץ גלויות, לפני כמה שנים

כשפתחו את איילון לכיוון חולון בת-ים ושינו סדרי עולם במחלף קיבוץ גלויות (לי-ם צריך לנסוע בנתיבים הימניים דווקא – אחרי ששנים היינו רגילים אחרת) – כולם זעקו חמס – ואח"כ התרגלו.
תנו לעסק כמה שבועות וגם כאן הכל יסתדר.
האשם במקרה זה (בניגוד להרבה מקרים אחרים) אינו במע"צ.

קודם כל מתלוננים שהכל דפוק. לפני זה, מי שלא זוכר, לא היה גשר והנתיבים היו אסוניים. הסימון על הכביש עצמו לא היה ברור ולא התחבר לדרך נמיר בצורה הגיונית (מכירים את זה שמסלול שהייתם בו ברמזור נכנס לאמצע של מסלול אחר ישר אחריו?). אחרי שהתלוננו שהכל דפוק מניחים לעניין ולא דואגים לחזור ל"זירת הפשע" ולבדוק מה קורה שם חודש אחרי.

בגשר איילון הכל בסדר עכשיו. גם בגלילות יהיה כך. הדבר היחיד שחברת נתיבי איילון ומע"צ לא משקיעות בו מספיק קשור לנוסעי האוטובוס המסכנים, שבשני המצבים הנ"ל צריכים לכתת רגליהם למקום לא נוח ואף מסוכן. במקרה של גשר קניון איילון זה היה לעלות מדרגות (ואין התחשבות בנכים או זקנים, מן הסתם), ובמקרה של גשר גלילות מדובר בביטול תחנה והליכה של 400 מטר בצמוד לכביש מהיר עד לתחנה הבאה. תחסכו ממני את הטוקבקים כמו "זה לא ככה", או שטויות דומות – אני עושה את זה כל יום כשאני חוזר מהעבודה בסינמה סיטי.

וכן, כשבסוף הדרך אני צריך לחצות את הפניה המהירה מכביש 5 לכיוון צפון אני רץ כאילו המוות רודף אחרי. מה יעשה מי שקשה לו לרוץ?